הקישור שלך בין האדם לטבע פשוט מדהים.
חמק מראשי הרעיון שמאחורי היצירה, אף על פי שהרישום עצמו מרהיב...
האם יש כאן עוד נקמה של הטבע? זה דווקא מסביר הכל, חוץ מהעץ הכרות. למה הוא כרות? מה כרת אותו? איך?
מי עדיין לא מת? אני משער שהאדם, אך אפשר להגיד אותו דבר על העץ.
או שמא... האדם והעץ אחד הם? ("כי האדם עץ השדה...")
יפה מאוד!
תודה.
אומרים על עץ הצפצפה שהוא נקרא כך לא בגלל קולות שהוא עושה אלא שאם כורתים אותו אז הוא מצפצף על כולם ומצמיח עוד חמשה עצים בסביבה וכל הצמיחה שנמצאת בציור מתחת לעץ מזכיר לי את זה(מישהו מאחורי גבי טוען כי קוראים לו עץ צפצפה בגלל הציפורים שעליו שאוהבות אותו מאוד ומצפצפות)
[ליצירה]
הקישור שלך בין האדם לטבע פשוט מדהים.
חמק מראשי הרעיון שמאחורי היצירה, אף על פי שהרישום עצמו מרהיב...
האם יש כאן עוד נקמה של הטבע? זה דווקא מסביר הכל, חוץ מהעץ הכרות. למה הוא כרות? מה כרת אותו? איך?
מי עדיין לא מת? אני משער שהאדם, אך אפשר להגיד אותו דבר על העץ.
או שמא... האדם והעץ אחד הם? ("כי האדם עץ השדה...")
יפה מאוד!
תודה.
[ליצירה]
Not dead yet כי למרות הנסיון לכרות לו את העץ, יש בו הרבה מעבר לדברים הצפויים והרגילים, שיביאו בסופו של דבר לצמיחה חדשה...
מקווה שזה עזר..
מיבלאש.
[ליצירה]
אומרים על עץ הצפצפה שהוא נקרא כך לא בגלל קולות שהוא עושה אלא שאם כורתים אותו אז הוא מצפצף על כולם ומצמיח עוד חמשה עצים בסביבה וכל הצמיחה שנמצאת בציור מתחת לעץ מזכיר לי את זה(מישהו מאחורי גבי טוען כי קוראים לו עץ צפצפה בגלל הציפורים שעליו שאוהבות אותו מאוד ומצפצפות)
[ליצירה]
יוסף, רעיון נחמד, אבל באמת התכוונתי לצד האפל יותר של משמעות הציור.
הקליפה החיצונית מתה, המבט הריק, כשכל מה שנשאר בפנים הוא דבר לא כ"כ חביב, שאחרי הרבה זמן כלוא חייב לצאת החוצה, ע"י שבירת המוסכמות, סידוק של המציאות כפי שהייתה מוכרת...
אבל גישה חיובית זה תמיד עדיף, אהבתי, תודה.
מיכל.
[ליצירה]
לא, היא צודקת. בכלל - זו מחמאה ענקית לקבל הערות כ"כ מפורטות לשיר\יצירה. נראה לי ישי כבר עבר את השלב בו צריכים להחמיא כל הזמן כמו לילד קטן, כדי לעודד אותו להמשיך הלאה... (והלוואי עלי כושר ניתוח כזה).
חוצמיזה - עם כל זאת, שיר יפה....
[ליצירה]
הרעיון נולד מתוך איזושהי "אלת הצדק" מיטולוגית, לא זוכרת איזו או מאיפה בכלל, אבל מצא חן בעיניי כל הרעיון העיוורון\ראייה - היחס לצדק שהיא הייתה אמורה להביא לעולם. לדעתי זה ביטא יפה את ההרגשת החוסר אונים מול אלים עוורים, שלא רואים את מצוקתם בדרך שלהם... בקיצור, משהו בסיגנון "ניסתרות הן דרכי האל" בנוסח פגאני.
שבוע טוב!
תגובות