כשאני כותב משהו
הוא תמיד נראה לי גרוע.
אך כשאני קורא את זה
עוד פעם אחרי
התחושה כבר יותר טובה.
וכך גם כל החיים,
הדברים נראים טוב רק מרחוק
אבל אז זה מהסיבה העיקרית
שהדברים עברו
שזה לכשעצמו דבר טוב.
(זה יראה גרוע גם בעוד שנה)
אבל בתור אמירה
זה בהחלט חומר למחשבה
ובמבטי הראשון
נראה שיש בה הרבה אמת.
ומצד שני-
מי אני שאעיד...
בכל מקרה- זה מדבר אלי.
ובאמת- זה לא גרוע.
אין צורך להפריז בחוסר הערכה עצמית.
תן לעצמך רק קצת קרדיט.
[ליצירה]
אני לא יודעת איך זה בתור שיר
אבל בתור אמירה
זה בהחלט חומר למחשבה
ובמבטי הראשון
נראה שיש בה הרבה אמת.
ומצד שני-
מי אני שאעיד...
בכל מקרה- זה מדבר אלי.
ובאמת- זה לא גרוע.
אין צורך להפריז בחוסר הערכה עצמית.
תן לעצמך רק קצת קרדיט.
[ליצירה]
טובי משרה עלי אווירה של מור"קים
בכיתה ה' הייתי בחוג טבע. עשינו ניסוי חביב שכזה, שמנו זרע בתוך כוס גבס. הרעיון היה לשים אותו בחומר שיש בו מים מצד אחד, אך מצד שני הוא יתקשה ויחסום את הזרע. היה יפה לראות איך הזרע הקטן פשוט שבר את הגבס לגמרי! א"א לעצור את הצמיחה...
פרחוני, התפוח נופל לא מתוך אגואיסטיות אלא מתוך כוונה שגם הזרעים שבו יוכלו להצמיח עצים חדשים!
ואלפא, לא ברור איך, אבל כל הצמחים מוצאים את הכיוון הנכון, גם אלה שנשתלו הפוך... (מישו אמר "הולכים עם הטבע שלהם"? :P)
[ליצירה]
ראיתי סרט כזה
יותר מדי סופים.
ז'תומרת, התסריט לא היה דומה, אבל היו בסוף איזה חמש סצינות מתח-סיום לפחות.
תקרא קצת אסימוב, תלמד איך עושים סוף יחסית סביר, גם אם קצת צפוי, ומוסיפים רק משפט אחד לסיום שמשנה את כל זווית ההסתכלות שלך.
אממ, לא יודע למה נפל עלי מצברוח קרבי.
תגובות