שירה זה היכולת להביע כל-כך הרבה בכל-כך מעט וכל-כך חזק.
ואצלי? אצלי זה סתם דיבור בקודים.
מיגד _
-
קיים מרחק מסוים בין מה שאני מאמין בו לבין מה שאני.
לפעמים הכתיבה היא נסיון להקטין את המרחק הזה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] טוש היקר, לא הבנת. זה מעבר ל"שגגות", זה הופך לזכויות. וכן, יש עוד הרבה מה להוסיף, אך החליטותי לצמצם בכמות (ומתוך כך גם באיכות). יום אחד אלמד לכתוב *קצר* וקולע. [ליצירה]
- [ליצירה] אמנם מתוק, אבל בכל זאת... ובעיקר כי זה מאוד מסתדר עם תיאוריה מוזרה ששמעתי עליה. אחד התהיות בלימוד על המוח, הוא היכן נמצא החלק האחראי על הזיכרון. ניתן להוריד ליצור חי עד 1/5 ממוחו ובכל זאת הוא ימשיך לתפקד. אז לקחו קבוצת בעלי חיים (למי שיש לי בעיות, לקחו מלפפונים) מאותו מין וחילקו אותם לחמש קבוצות (בטח היתה גם קבוצת ביקורת). לימדו אותם משו, והורידו לכל קבוצה חלק אחר מהמוח. לא היה הבדל בין הקבוצות (כמדומני שכל הקבוצות זכרו, אך אינני בטוח). ההשערה המקובלת היא שהזיכרון תלוי בקשרים שבין חלקים שונים ולכן חלק כזה או אחר לא משפיע עליו. הטענה עליה אני רוצה לספר טוענת שלמעשה כל האירועים שהתרחשו ממשיכים להתקיים במרחב, והזיכרון הוא היכולת להתקשר אל אותם אירועים הקיימים כבר במרחב. מתוך כך, בעצם, ניתן לטעון שגם אירועים שעתידים להתרחש נמצאים במרחב, ולכן ניתן "לזכור" דברים שיהיו. הזיכרון איננו חפירה פניה לתוכי אלא מן "הארה" הבאה מבחוץ (ויעיד כל מי שניסה להעלות שבריר מידע ממוחו, שהתחושה הרבה פעמים היא של קפיצה, ולא של חפירה). מקרבת, כל זה היה כדי להסביר למה אהבתי את היצירה. (ניתן עוד להרחיב רבות, ועל זה נאמר "בהזדמנות") [ליצירה]
- [ליצירה] להביע הערכה באותיות זה קצת קשה זה מעבר ל"עוצר נשימה". זה משו שמעורר בי תחושות כ"כ חזקות, מזיז בי משהו. אמנם, במקרה שלי זה יותר חוסר הזדהות עם הדמויות, אבל גם לחוסר הזדהות ולצורך בחוסר ההזדהות הזו יש עוצמות. עוצמות שאני אוהב את המצב בו הן מתעוררות בי. תודה. ורסיס, אתה באמת לא חייב להזדהות עם הדמויות. המספר לא חייב להעביר גם שיפוט מסויים. וגם על זה, תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] משלוש יוצא אחד? ואפשר ואי אפשר ואיכשהו אולי כן אפשר והאפס שבחצי והאינסוף שבחצי והמלאות שבביחד דוקא כי כל אחד הוא אפס ואינסוף וללא שום קשר לכל זה [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. אם כי, המפתח כן נמצא בצד הזה. הוא תמיד שם. [ליצירה]
- [ליצירה] אהההה הבחור הזה שאתה מדבר עליו, לאנימה (ככה קוראים לזה, לא?) שלו קוראים חנה? [ליצירה]
- [ליצירה] פראפרזה על יונה וולך? ובכל מקרה, קטע יפה ולו רק כי אני אוהב את "זה היה אצלי בידיים" של יונה וולך (ואת הביצוע שלו ב"בציר טוב") [ליצירה]
- [ליצירה] וואאוו לא נראה לי שיש לי הרבה יותר לומר מזה. ולגבי העריכה, קחי את הסיפור, תגזרי את הטקסט (בלי הסוגריים שמדגישות) תדביקי את הקטע שעד הפלשבק, תלחצי על הסימן של הסוגריים, ואז תסמני את הכיתוב שבין הסוגריים ותדביקי עליו את הפלשבק. תעשי רווח, ותדביקי את שאר הטקסט (או שתפני למנחם). (חבל שכזה קטע יפה יהרס בגלל העריכה). [ליצירה]
- [ליצירה] טובי משרה עלי אווירה של מור"קים בכיתה ה' הייתי בחוג טבע. עשינו ניסוי חביב שכזה, שמנו זרע בתוך כוס גבס. הרעיון היה לשים אותו בחומר שיש בו מים מצד אחד, אך מצד שני הוא יתקשה ויחסום את הזרע. היה יפה לראות איך הזרע הקטן פשוט שבר את הגבס לגמרי! א"א לעצור את הצמיחה... פרחוני, התפוח נופל לא מתוך אגואיסטיות אלא מתוך כוונה שגם הזרעים שבו יוכלו להצמיח עצים חדשים! ואלפא, לא ברור איך, אבל כל הצמחים מוצאים את הכיוון הנכון, גם אלה שנשתלו הפוך... (מישו אמר "הולכים עם הטבע שלהם"? :P) [ליצירה]
- [ליצירה] פרץ של משו עייני בספר ויקרא פרק א' פסוק י'. [ליצירה]
תגובות