ובערב
שהסרטים הסתיימו
הלכנו, כול החברים לאכול
בדיינר שמול בניין העירייה
אני הזמנתי את המנה הרגילה עם בקבוק בירה
ג´ק סיפר לי על עבודה שיש מחוץ לעיר
רציתי לשאול אותו כמה משלמים
אבל, זה לא היה משנה שום דבר
חשבתי על מכונית ודירה קטנה שכורה
שום דבר לא החזיק אותי
ארי, סיפר על בחורה שהוא נדלק עליה
כמה כאלה יש בעיר
שום דבר לא יוצא אף פעם
מחוץ למה שאנחנו מכירים
את ניגשת והנחת את האוכל על השולחן
ובוב המנהל, צעק שתבואי לשטוף את הכלים
אני חייכתי אלייך
היה לך חיוך שלא הצלחתי להגדיר
אני זוכר שחשבתי שאת שחקנית שבמקרה עברת כאן
בפעם השנייה שעברת לידי
שאלתי איך קוראים לך
אמרת לי מרי-קיי
אלף חלומות בתוך אלף מסגרות
מה שלא ניסינו, לא הלך
רציתי להצחיק אותך
אבל את הכרת את החיים,
ידעת שמה שהם נותנים
הם לוקחים ממך כפול
והייתי חוזר מהעבודה, מתיישב ליד השולחן
את היית עוברת, מחייכת
ואז בוב היה קורא לך
בואי לכאן מרי-קיי
רצינו לברוח, רצינו לשכוח
זה תמיד לוקח מאיתנו הכל
ואני זוכר שסיפרת לי איך אבא שלך עזב
וביקשת שאבטיח לך, שלא אעזוב אותך
היינו יושבים על הגבעה הקטנה
צופים בילדים חוזרים ממגרש הכדורסל
ואחר כך, הייתי מספר לך על חלומות ופחדים
ואת אמרת, אתה צריך לוותר על השדים
ואז תוכל להמשיך לרוץ חופשי
ובערב בבית שלך, שאימא שלך הלכה לישון
היינו שמים מוזיקה
ולא אומרים מילה
כמה חלומות, ואז באה המציאות
הייתי נוסע עם ג´ק לעבוד בעיר
שהייתי חוזר
חיפשתי אותך מרי-קיי
אימא שלך סיפרה, שנסעת ללמוד
פעם סיפרת לי
שהשדים עוזבים, אנחנו חופשיים
ואז מתחילים החיים כמו שרצינו לחיות
ואני שאלתי, ומה עד אז, מרי-קיי?
תגובות