סדקים בשפיות
,הוא אבוד בטרוף שפיותו
,נדחק לפינה יחד עם מחשבותיו
,הפנטזיות מתמזגות עם סיוטו
...המציאות מתפוררת עם שלכת הסתיו
,תמונות מחייו מופיעות מול העיניים
,רגעים של אושר טסים בהבזקים
החמה איננה, לא תשלח קרניים
.להצילו. להוקיע, מעוגמת הסדקים
,סדקים בנפשו, בלבו, בראשו
,סדקים אשר לא ייחסמו לעולם
,דרכם מחלחלות דמעות יאושו
...דיבוק בטרופו, סיפור כה מעומעם
,הבט- דעתו עליו נטרפת
,השגעון מתפשט בגופו הפצוע
,נשמתו הפגועה מתכלה ונשרפת
.הוא לא ישוב ליהיות אותו אדם רגוע
,הוא מושיט יד רועדת ומתחננת
,קורא וזועק לישועה ללא קול
,ודרך פיו היבש מילה אחת מסתננת
.מילה שאין לו את מי לשאול
?למה? למה? למה? למה
,המילה נאמרת בכל כך הרבה כאב
,קשה כל כך לחיות, אך קשה פי כמה
...לקלוט שהעולם קורס, נופל, חרב
,נחרב מתמוטט, נהרס ונסדק
,סדקים חדשים של פחד וריקנות
,הלב שוב ושוב בחדות נשחק
.על פני ה"למה" בוחר ב"למות"
תגובות