שני דברים טובים
לימדני קוהלת:
"האחד
עת לומר דבריך
אם יש בם תועלת
"
יורם תומר
-
גימלאי, בוגר מתמטיקה ומדעי המחשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] השיר כשיר הוא יפה מאוד. התוכן קצת איכזב אותי. ה-"משהו" של הסוף איננו ה-"משהו" של ההתחלה. ה-"משהו" בהתחלה הוא "משהו" מיוחד, "משהו" שאין לאחרות "משהו" שכדאי בשבילו לאהוב אותה. ה-"משהו" בסוף הוא רק "משהו" ולא יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר הוא יוצא מן הכלל ונוגע ברגשות הכי עמוקים של אהבה לילדינו ודאגה לשלומם. הוא שיר תפילה של כל האמהות. גם האמהות שלנו שרו לנו אותו. לכן כדאי להמשיך אותו: "תן לנו את התבונה ללמד את ילדינו להבטיח לילדיהם את ההבטחות שהבטחנו להם, וגם לקיימן." הבי לנו עוד מפרי עטך יורם [ליצירה]
- [ליצירה] תענוג לקרוא משהו כל-כך אופטימי. איך במשפט אחד ניתן להביע חכמת חיים שלמה. אשמח לקרוא עוד. (אגב, זה כ"כ יפה, אז למה את "פלונית" ?) [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי את השיר ואת התגובה של אביב וסתיו. לולא התגובה הזאת היה לי קצת קשה לעכל אותו. לאחריה ברור לי שבעצם יש כאן הרכב של שתי יצירות, לדעתי - נפרדות, והחיבור של שתיהן ליצירה אחת, מטלטל את הקורא. לדעתי היה כדאי להקצות לחומר הזה שתי יצירות: האחת, שיר על נפלאות, צפונות ונסתרות הבריאה (פיוטי), והשניה . מונלוג, (אפי) על העימות בין האדם לבין עצמו ובין האדם לבין הקרובים-רחוקים אליו. נדמה לי שאם לא היית כורך אותן ביחד היית כותב שתי יצירות טובות. כדאי לחשוב על זה, וגם לשמוע חוות דעת של אחרים בהצלחה יורם [ליצירה]
- [ליצירה] אני יכול רק לקנא במי שיודע לצייר כךץ אולי פעם אצליח [ליצירה]
- [ליצירה] רומנטי מאוד. טוב שעצרת בזמן. באמת כל מילה נוספת מיותרת. כל השאר לקורא. [ליצירה]
- [ליצירה] שלא יהיו אי הבנות, לא התכוונתי לבטל את ערכו של השיר אלא לציין שתחושה זו ישנה גם לאחרים, אבל בפירוש, לכל אחד יש משמעות אישית משלו. זהו ביטוי הממחיש כמה אנחנו רחוקים ממאוויינו, ומחפשים את הדרך להגיע אליהן. לכן פלונית, ראי בתגובתי,הזדהות עם תחושותיך ולא משהו אחר [ליצירה]
- [ליצירה] ראשית, ברוך שובך, מזמן לא קראנו אותך. שנית, השיר הוא מקסים, כמו ששיר צריך להיות שיר. אולי הייתי משנה קצת לפי הצעתו של מטומטם, אבל לא הכרחי. שלישית, אני מקווה שתקבל את מה שאומר עכשו ברוח טובה, כיוון שכולנו חוטאים מבלי דעת בכתיבת רעיונות שכבר נהגו, וזה מוסיף עוד הבט לאותו רעיון. זה מזכיר באופן ברור את השיר של ז'אק פרוור: "הוא מזג את קפה אל הספל. הוא מזג את החלב אל תוך הקפה. הוא הוסיף את הסוכר אל הקפה בחלב. הוא בחש את הקפה. מבלי להביט בי, מבלי לשים לב אליי....." בעצם זה אותו שיר רק עם מכונית במקום קפה מה דעתך? [ליצירה]
- [ליצירה] ולסיכום: גם אני חושב שהבנות בארץ הכי יפות, וגם התחתנתי עם אחת כזאת, ואיזה יפה הבת שלי.....(-:) [ליצירה]
- [ליצירה] הבהרה, אני מצטער אם לא הובנתי כראוי. לא התכוונתי לפסק זמן. הכוונה לאותו דבר שכתבתי לך גם בהודעה אישית: יש רגע שבו אתה אומר: את מה שאני אכתוב עכשיו זה תוצאה של התבוננות פנימה של כל מה שרכשתי מהעבר אבל התחלה חדשה, יותר מגובשת. וההגדרה של "צמיחה מתוך התכנסות" היא הקולעת ביותר. אז מי שעובר את התהליך הזה יודע שלא צריך פסק זמן, צריך לחוש שעושים את הצעד הזה וזה מה ששמעתי בשיר הזה. בעיניי זה נ ה ד ר. יורם [ליצירה]
תגובות