בצאת שלושה כוכבים
חמקה לה, דוממת
כאחד הצללים.
ואיש לא הבחין,
לא הרגיש-
אימתי?
רק נורות הרחוב בהקו
בתשובה לאורות ברקיע-
שבת-
שלום.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אולי אני ורד. אבל בשביל זה בדיוק נועד השיר. כמו הקוצים של הוורד - הוא מסתיר את המהות האמיתית שלי. לא רוצה שיקטפו. [ליצירה]
- [ליצירה] הסגנון לא רע בכלל, אבל זה קצת מבולגן מדי, ובסוף קצת קשה להחליט מה לקרוא לפני מה... (והרעיון מסקרן). אסתר, מתחילה לחבב קומיקסים מאז הסנדמן. [ליצירה]
- [ליצירה] לא אוהבת את זה. זה ספוג מדי ברחמים עצמיים. [ליצירה]
- [ליצירה] אוקיי. סליחה. [ליצירה]
- [ליצירה] "איזהו גיבור - הכובש את יצרו". לא ממש הבנתי למה אתה מתכוון כשאתה אומר ש"הים איננו גיבור - את הכעס הטבוע בו הוא אוצר עמוק..." אבל ברגע זה כל מה שאני יכולה לעשות זה להצטמרר. [ליצירה]
- [ליצירה] נדמה לי ששלשום דווקא ראיתי אותה... ואולי זה פחות דידקטי, אבל באמת פחות מובן (אני לא יודעת איך זה היה לפני התיקון, אבל באמת לא ממש ברור מה המשפט האחרון מנסה לומר). [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. לא הבנתי הכל, אבל הרעיון נהדר. (חוץ מזה, אני הייתי מעדיפה לראות איך הפסלים הולכים במקומה... [אבל לא הייתי מוותרת על החיבוק!]) [ליצירה]
- [ליצירה] השער עדיין נמצא שם, ואולי החומות רק מגינות עלינו מהאור שאנחנו עדיין לא מוכנים לקבל... [ליצירה]
- [ליצירה] אוהו, הלילה למשל, גם אני ככה... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד את שני הבתים הראשונים. ההמשך טיפה חוזר על עצמו לטעמי. בכל אופן, ברוך/ה הבא/ה! [ליצירה]
תגובות