מאת: עינת טמסות
ישנה משאלה בליבי,
משאלה כזאת שלא יהיו ספסלים ישנים .
לאנשים זרוקים כי אין להם מקום להניח ראשם
וכשאני אצא לטייל בסמטאות העיר ,
לא יהיו עוד פינות בכדי לקבץ נדבות .
משאלה כזאת שמהספסלים הפזורים תחת עצים
יביטו האוהבים אל האופק הצבעוני ,
משאלה שהסביבה בה נמצאת אני תתמלא מעט באור .
כן ישנה משאלה בלבי
וכשייפול כוכב מהרקיע אותה אביע .
תגובות