תיאום

כל פגישה בין שני גופים באשר הם דורשת תיאום בשני פרמטים: א. פרמטר המקום ב. פרמטר הזמן. אם הגופים יהיו באותו מקום אך לא באותו זמן לא תיווצר פגישה, וכן להפך, אם הם יהיו באותו זמן אך לא באותו מקום גם כן לא תיווצר פגישה. כמובן שתיאום תקשרתי בין שני הגופים מקל על היווצרות הפגישה ביניהם, אך לשם כך דרושים שני דברים: א. שהגופים הנפגשים יהיו צורות חיים מפותחות ומודעות לרצונם ליצור פגישה, או במילים אחרות: גופים אנושיים ב. תקשורת כלשהי בין שני הגופים. ככל שהאנושיות התקדמה במרוצת חייה עלי אדמות הלכה התקשורת והתפתחה, עובדה שהקלה על היווצרות פגישות בין גופים אנושיים. סיפורנו מתרחש בתקופה בה התקשורת לא הייתה כה מפותחת, הפלאפונים עוד לא היו קיימים, למרות שמכוניות ושאר כלי תחבורה היו גם היו...

שני זרים נפגשו על ספסל בתחנת הרכבת של עיר קטנה. שיחה אנושית קצרה ועניינית ביניהם העלתה שיש להם הרבה במשותף. הם גילו שהם אוהבים את אותם הדברים, אותה מוזיקה, אותם מקומות וכו´. בכל זאת היו ביניהם שלושה הבדלים: א. לאחד קראו אבי ולשני תום. ב. אבי גר במזרח העיר ותום בחלקה המערבי. ג. לאבי היה רכב ולתום לא. "כיצד נשמור על קשר אם כן?" שאלו זה את זה. "יש לי רעיון" אמר אבי, "בכל מוצ"ש אבוא לאסוף אותך מתחנת האוטובוס הישנה שביציאה מהעיר, חכה לי שם בשעה תשע בדיוק ונצא לבלות". "נהדר" אמר תום "אהיה שם". לחיצת ידיים אחרונה הפרידה ביניהם ובין דרכיהם.

תום שאל את עצמו כמה זמן לוקח לו להגיע מביתו אל תחנת האוטובוס הישנה שביציאה מהעיר. "עשר דקות יספיקו, אני מניח" חשב לעצמו. ויהי היום או ליתר דיוק הלילה ואבי הגיע לתחנה בשעה תשע בדיוק, הוא חנה על שפת המדרכה והמתין. "מעניין איפה תום" הרהר בליבו "אחכה דקה אחת ליתר ביטחון, דקה אחת לא פחות ולא יותר". כעבור דקה, בשעה תשע ודקה בדיוק הוא הסתלק. כעבור תשע דקות נוספות, בשעה תשע ועשרה בדיוק הגיע תום למקום. "מעניין אם אבי כבר עבר ופספסתי אותו, או שגם הוא מאחר? אחכה ליתר ביטחון דקה אחת, דקה אחת לא פחות ולא יותר". כעבור דקה, בשעה תשע ואחת עשרה דקות בדיוק תום שב אל ביתו. כך התנהלו הדברים במשך שבועות על גבי שבועות, עוד מוצ"ש ועוד מוצ"ש וההרגל נעשה טבע. אבי היה מגיע בשעה תשע בדיוק וחונה על המדרכה, כעבור דקה בדיוק היה מסתלק. תום היה מגיע בשעה תשע ועשרה בדיוק,  ממתין דקה אחת ושב לביתו, כי ההרגל של תום לצאת עשר דקות לפני השעה תשע מביתו ולא קודם נעשה לטבע.

כעבור מספר שנים חשב תום לעצמו: "למה שלא אצא מוקדם יותר מן הבית וכך אזכה לפגוש את ידידי ולבלות איתו?". ויהי היום או ליתר דיוק הלילה ותום יצא מביתו חצי שעה בדיוק לפני השעה תשע. הוא הגיע לתחנה בשעה עשרה לתשע בדיוק וחיכה. "מעניין אם אבי כבר עבר ופספסתי אותו או שהוא מאחר? אחכה ליתר ביטחון דקה אחת, דקה אחת לא פחות ולא יותר". כעבור דקה, בשעה תשע דקות לתשע בדיוק תום שב לביתו. בשעה תשע בדיוק הגיע אבי וחנה על שפת המדרכה". מעניין איפה תום, אחכה דקה אחת ליתר ביטחון, דקה אחת לא פחות ולא יותר". כעבור דקה, בשעה תשע ודקה בדיוק הוא הסתלק. כך התנהלו הדברים במשך שבועות על גבי שבועות, מוצ"ש ועוד מוצ"ש וההרגל נעשה טבע. בשעה תשע היה אבי מגיע, ממתין דקה בדיוק ומסתלק. עשר דקות לפני כן היה תום מגיע למקום, ממתין דקה בדיוק ושב לביתו, כי ההרגל של תום לחכות דקה אחת בלבד ולא יותר נעשה לטבע.

כעבור מספר שנים חשב תום לעצמו: "אולי אצא מביתי עשרים ואחת דקות לפני השעה תשע, כך אגיע בדיוק בזמן ואפילו קצת לפני". ויהי היום או ליתר דיוק הלילה ותום יצא מביתו עשרים ואחת דקות לפני השעה תשע. בשעה דקה לתשע בדיוק הוא הגיע לתחנה והחל להמתין על שפת המדרכה כהרגלו. הזמן הלך ועבר והשניות רדפו אחת את השנייה. ואז, כשכבר כמעט עברה דקה, ותום כמעט עזב את המקום, הגיחה מכוניתו של אבי, עלתה על שפת המדרכה ודרסה את תום למוות. הרגלו של אבי לחנות על שפת המדרכה נעשה לטבע.