הי חברים, אני נופל בנסיון כושל לנהל דיאלוג מונולוגי ביניכם ובין עצמי. אני בעל כרחי שם אותכם בעיני ומסתכל עלי בעינכם. אני חדש בעסקי המחשב וירוק בעניין ההקלדה. רגיל אני למגה העט או העפרון, המבט המושפל אל הדף, הרווח המועט בין שורה לשורה (עד שגיליתי שלא חייבים ללחוץ אנטר..). קורא אני יצירות מ-דהימות ומלאי עומק, כנראה ייקח לי זמן להתרגל, לשחחר את מחשבותי למקלדת ולמסך במקום לדף ועט המוכרים לי. לא, לא אוייב טכנולוגיה אנוכי, רק חוסר הרגל לשיטט הקלדת אותיות במקום רגש זרימת היד בכותבה אות ומילה, הביאו אותי למצב בו הנני: מתלבט ומתחבט מה לכתוב, ביודעי שאלפי עיניים יקראו זאת. אז אשנס מותני למלאכה, ובתקווה שכל חופשה תשחרר יצירה, ושכל יצירה תגיע ליעדה, כי לכל יעד, יצירה, ולכל יצירה, יעד. ועד שאמצא את יעדי... אנהל דיאלוג מונולוגי עם עצמי  .