[ליצירה]
דרך חתחתים עברת
דרך לא דרך
את פיתולי השבילים בקושי שרדת
ושיר.. כתבת למזכרת.
ואת אשר בו הכח, בליבך נצרת,
את אשר במסע.. נתן לך יד.
בזמנים אשר כואב, קשה לזכור,
אך בזמנים שכאלו..
אדם אוהב..
בנשמתנו ננצור.
[ליצירה]
לא נבהלתי, רואה אני אותך מסתרקת מבעד לחלון, שיערך גולש על כנפי הרוח, עוטף את צווארך כצעיף.
בואי, לחשתי לך, ונסחפת עימי לעבר האביב.
פוסעת את אחרי עקבותיי, נצמדת את לרגש רוחי,
פחדתי, ועזבתי אותך מוכת רוחות,
בורח משמש בורח מצילי.
ואלייך נסחף אני גולש מעונה לעונה,
עד החורף יגיע ואגלוש לחלונך,
ציפור חורפית לבנה.
[ליצירה]
הלואי..
לא היו הדברים מעולם...
אך הם ישנם.
אך מחר ... אינם.
כשלב אל לב כואב,
הדמעות זולגות.
כשהכל מתפוצץ
וכבר לא יודעים מה לעשות,
התרופה הכי טובה
היא פשוט... לחכות.
איתך...
[ליצירה]
כל כך מכיר את ההרגשה...
כך את העט, קח את הדף,
צא ורדוף אחר שיר שובב.
אל תתן להם מבין אצבעותיך לחמוק,
דווקא שרע,דווקא שעצוב... כתוב !
אל תשבר מעומס הלב..
אם יוצר אתה, אם כותב, משורר..
אל תשאיר קולמוס בודד.
כתוב את שליבך אומר..
כתוב, כדי שלא תשבר !
(ולוואי שהיה בי את הכח להגיד זאת לעצמי לפעמים.)
[ליצירה]
שני חלקים לו לאדם
חלק עליון, חושב,
חלק תחתי, מרגיש.
יש פעמים טוב לו לאדם להחליט מזה או מזה.
אינסטיקנטים המגיעים לנו מהלא מודע - רגש -
שיקולים הנובעים מסינפטות עובדות.
השכל נמשל לאבן, יציב, איתן.
הרגש... לרוח, מתנודדת מצד לצד.
כל אחת מהם לחוד... קטסטרופה.
שניהם ביחד... בניין.
לעיתים סופה נוצרת,
מערבבת את הבטון ביחס לא טוב.
גורמת לנו לדבוק בליבנו או ובשיכלנו..
ואת הטעם הטוב... לאבד.
מודע אני לכוחות הלב...
ובעקבות זאת נכתבה התגובה..
הלב הוא המבטא את מעמקי נפשנו ונשמתנו-אכן.
הוא אכן זה הגורם לנו לגלות...
אך יש פעמים בם הוא גם שובר את רוחנו..
מניח אותנו בשקט לבהות..
[ליצירה]
לא תמיד הדברים הם כמו שהם נראים.
לפעמים ה"פוגע" הוא הנפגע, וה"נפגע" הוא הוא הפוגע.
לפעמים דווקה בגלל שאתה אוהב.. אתה צריך לעזוב.
לפעמים "לעזוב" זה לא דבר רע.
והקיפוד..... מ-ל-א אהבה.
תגובות