איך מצאתי אותָך, את שואלת.
*
אתם מכירים את הסצינה המשפחתית הזו, הדביקה-ריבַּתחלָבית. פעוט מונף אל-על, משייט מעל לראשים. "איפה אור?" שואלת אותו הדודה התורנית. "אורררר" מגרגר החמוד (והו כמה שהוא דומה לאבא שלו כשהוא היה קטן, נכון שמעון?), ומושיט את ידו לנגוע.
גם אני מצולם בפוזה הזו, מונף ומושיט את ידי. אבל אני לא ביקשתי לנגוע באור. אני רציתי לתפוס אותו.
*
שולחן ניצב במרכז החדר. אם קוראים לאחור את התלמים שרגליו חרצו בשטיח, ניתן ללמוד שהוא נגרר אך לפני רגעים ספורים מפינתו הקבועה. שרפרף על השולחן. קופסת נעליים על השרפרף. אני על הקופסה. בידי האחת שקית ניילון, שוליה נכרכים סביב הנורה החשופה המשתלשלת מהתקרה. ביד השנייה מקל ארוך של מטאטא. קצהו מגשש על הקיר לעבר מתג החשמל. נראה קצת כמו ניסיון התאבדות, אבל אצל ילדים בני שש לא קיימת ההתניה התרבותית הזו, המחפשת את לולאת החבל להשלמת התמונה.
שלוש, שתיים, אחת, פעל. אני מכבה את האור בעזרת המקל. בו זמנית אני מהדק את השקית על הנורה, מנסה ללכוד בתוכה את האור. פתאום מתברר שגם כוח הכבידה קפץ לביקור.
הוריי, שנזעקים לחדר לשמע השאון, מוצאים אותי על הרצפה, ממרר בבכי וגם קצת ממרר בזעם מרומה. מה מכה, איזו מכה, את מי זה מעניין. מהשקית שבידי זולגות רק טיפות של חושך ונספגות בשטיח.
*
בגיל העשרה הבנתי שלניסויים המעשיים יש להקדים לימודים תיאורטיים. כשחבריי לכיתה הופתעו לשמוע שלאור יש מהירות, אני רק חייכתי בהבנה כאובה (ומיששתי את המרפק, שם עדיין הדהדה הנפילה האחרונה שלי). ודאי שהוא מהיר. הרי כך חמק ממני. אין לי אלא להיות מהיר ממנו.
מרתף הבית. פנס מודבק לקיר אחד, מכוון היישר לפנים. אני בתנוחת אצן, ברך אחת מכופפת, רגל אחת מתוחה, אצבעות מקושתות על הרצפה. מדליק את הפנס ומזנק קדימה להתחרות בקרניו. מתנפץ אל הקיר ממול, ושוב זולגות טיפות של חושך, הפעם מעורבות בדם.
*
ואני המשכתי להימשך לאור, כמו... כמו פרפר הנמשך לאור, אם תסלחי לי על החריגה הבוטה מהכללים שקבעה האקדמיה למטאפורות ולדימויים. כל כך רציתי כי יחד איתו אבליח ואפציע, אתעמעם ואדעך.
דבר איננו מהיר מן האור, כך למדתי. אבל אין פירושו של דבר שאי אפשר להשיגו. הרי יש משהו שמהיר כמוהו. האור עצמו. רק קרן אור, הכתה בי ההבנה, תגיע למהירות של קרן אור אחרת. אם אעמוד בגופי מול האור, היצור החמקמק הזה ימצא דרך למלט עצמו מבין ידי המושטות. אך אם אטיל קרני אור זו מול זו, הן יוטחו האחת ברעותה, יפלו לקרקע מרעידות, ואז אוכל לקטוף אותן. וכדי להבטיח שמפץ האור יהיה בלתי נמנע, עלי למצוא גוף המקרין מתוכו ואל תוכו, שולח פנימה והחוצה קרני אור כה רבות הגודשות את החלל עד כי ההתנגשות היא בלתי נמנעת.
*
וכך מצאתי אותך.
(לך. תמיד אחוש שזכיתי באורך מן ההפקר)
תגובות