בלי לנפץ לך את היצירה אבל...
"גם עתה תחתינו העולם קו שבר-
אך תראי הביטי איך מעבר
לאותו הקו פרח לנו עכשיו
המכנה המשותף"
אילו שתי תיבות מתוך שירו של יהודה עמיחי "ראי אנחנו שניים מספרים"
[ליצירה]
אמ...
בלי לנפץ לך את היצירה אבל...
"גם עתה תחתינו העולם קו שבר-
אך תראי הביטי איך מעבר
לאותו הקו פרח לנו עכשיו
המכנה המשותף"
אילו שתי תיבות מתוך שירו של יהודה עמיחי "ראי אנחנו שניים מספרים"
[ליצירה]
לא הבנתי ! למה למיין בשחור לבן ( מיון דיגיטלי). לא ! שלל צבעים איננו מטעה ! מי שעונה על קטגורקיה אחת איננו בהכרח ממוין באופן בלעדי.
הכרתי מישהי שאצלה אנשים היו או טפשים או חכמים. או יפים או מכוערים. היא מעולם לא הביטה בראי כדי לדעת איך למיין את עצמה.
[ליצירה]
שיר מעולה. איך אפשר למלא בכמה שורות את תהפוכות חיינו, המשתנות כל הזמן, עם התבגרותנו !
הייתי אוהב יותר כותרת: "איך יפית", כי ככל שאנו מתבגרים אנחנו נעשים "יפים" יותר עם קמט קטן ושערה שהלבינה, ואפשר לחוש את היופי האמיתי שבך, בתוך עצמך.
מסר
[ליצירה]
אקדיש לשיר הזה כמה מילים משלי:
אין מנוס מהתודעה שאלה
שזכו להאריך ימים אחרי המלחמות
חיים בתוך בועה, בתוך בועה, בתוך בועה,
המחשב, בחדר העבודה במעוננו,
בקרב ידידינו, בחנות הבגדים, בקניון,
בתל אביב עיר מגורינו בארץ ישראל,
הרחק משדרות וקריית שמונה.
קונים ספרים בסטמצקי,
ודיו למדפסת באופיס דיפו
וכותבים באתר "צורה" על שלום.
רק לא עתונים,
עמוד למושחתים בצמרת,
עמוד למעשי אונס,
עמוד להורים מתעללים,
עמוד לתאונות דרכים.
רק לא חדשות בטלביזיה,
שם אין שלום, אין אנשים ישרים,
אין מוסר, אין אמהות אוהבות.
תחקיר ועוד תחקיר ועוד תחקיר.
המציאות העניקה לנו בועות,
וכל אחד חי בבועה שלו,
עד המלחמה הבאה,
שלא אנחנו נפתח בה.
תגובות