[ליצירה]
התגובות שקבלתי על הגרסה הראשונה:
המגיב : תמי גבאי
תאריך: 18/9/2005 16:14:11
התגובה : (56430)
אהבתי את שלושתם. האמצעי הכי הכי. אני לא אוהבת בוחנים אנשים.
כל אחד צריך את הקצב שלו (-:
תודה לך.
--------------------------------------------------------------
המגיב : רעות מגן
תאריך: 18/9/2005 17:04:54
התגובה : (56431)
שלושתם מקסימים אך האחרון הכי יפה! (-:
-------------------------------------------------------------
המגיב : אילה אברהמי
תאריך: 19/9/2005 00:39:27
התגובה : (56489)
פשוט כך. וכך היה.
--------------------------------------------------------------
המגיב : ליאורה לוי
תאריך: 19/9/2005 20:19:15
התגובה : (56563)
שלושה שירים נהדרים, שאיכשהו מתקשרים לי...
הכי אהבתי את הראשון :-)
[ליצירה]
לבן,
קשה לי להסביר, אבל אני מרגיש קצת מוזר ב-"מונולוג" הזה שביניכם. אתה נשמע לי די לחוץ והיא די מאיימת בשתיקתה הרועמת. ואולי היא בכלל לא שותקת ואתה לא מספר לנו על כך? אני חושב שקצת עציצים בחדר ישפרו את המצב.
[ליצירה]
יופי. זה כל כך מדויק. זה מה שקורה כשאוהבים ופוחדים לאכזב. ואחר-כך בא החיבוק, ופיזור החששות, ואולי גם לה זה קורה כשהיא קונה לך מתנה.
תארת ברגישות יוצאת דופן את ההליכה על הבהונות בהיכל האהבה.
[ליצירה]
שיר תמים ומשרה אופטימיות. כתוב יפה וזורם. הבעיה שהמלאכים עסוקים מדי, למנוע עוולות, ולפעמים אינם מספיקים לשמור על ילדים בעריסה, ומה שאנו יכולים להעניק להם, אלו רק שירי ערש.
(הערה: צריך להיות "יקיץ" ולא "יקוץ")
[ליצירה]
לצורה הנחמדה שלום
אני חושב המפגש הראשון מיצה את עצמו. כדי לעניין קוראים במפגשים, רצוי לפרסם את המפגשים הבאים, ולהביא לידיעת הקוראים בהודעות ה-"מרצדות" בצד שמאל שיש צרור חדש של מפגשים. מצפה להמשך
תגובות