23/10/2004
סיני
עיניי זולגות דמעות מלוחות,
את עור פניי צורבות.
עד עומק נשמתי מכאיבות
בשל המראות
האיומות והנוראות
שמסיני אלי ניבטות.
הזו סיני שהכרתי?
עת בדרכי למצרים
את נקיקיה הבוהקים חציתי.
מצוקיה הנשׂאים זקופים,
עם שקיעת החמה
,שלל צבעים,
נפעמת ראיתי.
"גן עדן של שלווה ורוגע" –
חשבתי.
*נכתב בעקבות הפגועים בסיני סוכות2004 .
תגובות