רציתי לפרוש כאן סיפור כאוב.
הוא כואב לי מדי.
לא אוכל לעשות זאת לאנשים טובים
יותר מדי כאב
היה יכול לצמוח מזה.
לכולנו.
מצטערת, אני לוקחת מילותיי בחזרה.
הן לא יביאו גאולה לעולם.
מדהים.
כל היופי שבזה זה שלא יודעים מה קרה, מה היה.
אחרת זה יהרוס את זה..
היא כותבת "למה" היא לא יכולה לספר, זה יהרוס אם היא תכתוב מה זה..
מדהים.
מזכיר לי מישו.
ו-"אלומה חמנית":
תספרי, תוציאי את מילותייך החוצה, את סיפורך. לא צריך לספר לכולם, לא צריך בפורום זה, אולי רק לבנאדם אחד קרוב.. את לא מכאיבה בזה שאת מספרת על הכאבים שלך.
חיים טובים!
[ליצירה]
מדהים.
כל היופי שבזה זה שלא יודעים מה קרה, מה היה.
אחרת זה יהרוס את זה..
היא כותבת "למה" היא לא יכולה לספר, זה יהרוס אם היא תכתוב מה זה..
מדהים.
מזכיר לי מישו.
ו-"אלומה חמנית":
תספרי, תוציאי את מילותייך החוצה, את סיפורך. לא צריך לספר לכולם, לא צריך בפורום זה, אולי רק לבנאדם אחד קרוב.. את לא מכאיבה בזה שאת מספרת על הכאבים שלך.
חיים טובים!
[ליצירה]
מי העורך שמאשר אותך?
(כאילו, מי נתן לך רשיון.)
[ליצירה]
[ליצירה]
השיר נכתב מעמקי נשמתי- התלבטתי אם לפרסם, כי זה ממש להפוך את הכאב הכי גדול שבי לשיר (הפחד שמישהו קרוב אליי ימות), ולדבר כל כך פומבי שלא בטוח אם אנשים יחוו אותו כמו שאני חוויתי- כואב לי כל כך לשלוח אותו לעיניים סקרניות, אך יותר יכאב אם אצפון אותו.
כך או כך, הכאב הוא כואב.
וזה כוווווווווווווווווווווווואאאאאאאאאאאאאאאאאב!!!
הצילו, הושיעו.
[ליצירה]
אני מביכה את עצמי בכתיבה
אל אלו שלא
יוכלו לקרוא אותי לעולם:
אתם שומעים,
אוזניהם אטומות
אני מחפשת קשר אליהם בכתיבה
מעטה של קרבה במילים
נחמה (קלושה)
אולי גחמה
אני זועקת לקשרים לא נפרמים
אני זועקת אלו-הים
אני צריכה חברים
הלוואי תהא תגובה
אינטראקציה ולא רק ביני לבין עצמי
בין אור לחושך
בחוד הסכין הנוראה של הגבול
במקום הכתיבה
במקום הקשר
תגובות