וּפֵרַשְתִי כְּנַפַי אֵלֵיךַ
נפשי סדוקה וכפופה
מעל המרחקים שעברו תחתיי
עוד רפרוף
אחרון
להגיע
לקן
ואם תראה פעם
ציפור נודדה, אפורת כנף ועייפת עיניים,
תדע שזו אני,
ציפור קטנה מחפשת יד.
החן של שיר זה מדהים, והעדינות שלו עוד יותר...
במיוחד נהניתי מהביטויים ומהצירופים המיוחדים.
"נפשי סדוקה וכפופה
מעל המרחקים שעברו תחתיי" -
יש כאן מין פרדוקס. דבר נהיה כפוף (וסדוק) עקב המשקל הרב שנושא על גבו, אך כאן הציפור נכפפת עקב המרחקים הרבים וה"כבדים" שעברו תחתיה. אומנות ראויה לשמה.
"ציפור נודדה" - ממש אהבתי את הביטוי.
אני מתבייש בכך שהגעתי כ"כ מאוחר...
תודה!
אני צפור מתה,
ציפור אחת שמתה.
צפור עוטה מעיל אפור.
בלכתי, לץ מפטיר לעומתי.
פתע אפפתני שתיקתך-
חי עולמים.
בשוק שוקק עוף מת ישיר-
רק אתה קיים.
בשוק שוקק מדדה ציפור עם שיר
נסתר.
(זלדה)
[ליצירה]
החן של שיר זה מדהים, והעדינות שלו עוד יותר...
במיוחד נהניתי מהביטויים ומהצירופים המיוחדים.
"נפשי סדוקה וכפופה
מעל המרחקים שעברו תחתיי" -
יש כאן מין פרדוקס. דבר נהיה כפוף (וסדוק) עקב המשקל הרב שנושא על גבו, אך כאן הציפור נכפפת עקב המרחקים הרבים וה"כבדים" שעברו תחתיה. אומנות ראויה לשמה.
"ציפור נודדה" - ממש אהבתי את הביטוי.
אני מתבייש בכך שהגעתי כ"כ מאוחר...
תודה!
[ליצירה]
יפה מאוד.
(ודווקא בגלל שאני חושבת שיפה אז בא האבל)
הייתי מורידה בבית השלישי את "את ספריי" כי הוא מאריך מידי והופך את הבית למעט מיגע.
וכן הייתי מוסיפה עוד שורה או שתיים לבית האחרון כי איכשהו הוא לא מסתדר לי עם הזרימה של כל השיר.
[ליצירה]
לכל המגיבים תודה רבה!
ההערות שלכן העלו בי התלבטות, מהצד האמנותי- יכול להיות שיש מקום להוריד באמת את הערות הסוגריים כי הן באמת מחלישות את האמירה.
אבל הן נכתבו כדי להחליש אותה- זו אמירה חזקה וחריפה והיא נכתבה למישהו מסוים ונשלחה אליו- רציתי לרכך אותה בשבילו, שיהיה לו יותר קל לקרוא, שפחות אכאיב לו.
לכן נשאלת השאלה (ואשמח מאוד לקבל את תגובותיכם)
האם יש להתיחס לשיר כאמנות נטו או גם כסיפור או כפנייה למישהו?
ועוד פעם תודה רבה על התגובות!
תגובות