[ליצירה]
מה זה תעזבו אותו? פשוט מאוד, תעזבו אותו, כשאתה מרגיש טוב באתר, אתה לפעמים לא עושה חשבונות של מה יגידו. אני בטוחה שהוא לא כתב את זה בשביל לקבל ביקורות נלהבות, אלא כי זה מה שהוא הרגיש, והרבה מכאן כותבים דברים בשביל הזדהות וצמיחה.
לא תמיד צריכים להיות דוקטורים לספרות.
[ליצירה]
למשיבת נפש
נכון, נכון, נכון, ח"ו שהתורה היא בגדר של ספר פסיכולוגיה אצלי, אבל לדאבוננו מאז חטא אדם הראשון הקניית דברי תורה בנפש איננה מגיעה מיד לאחר קריאה, ולא הכל נהיר לנו, וק"ו שלא הכל מיושם אצלנו מיד. השאיפות גבוהות מאוד והדרך ארוכה מאוד ויש משברים. וודאי שהשאיפות הן ליישם. התורה היא חיינו, אבל שוב, הדרך לא פשוטה.
[ליצירה]
[ליצירה]
הדמיון מהווה לנו מפלט מכל אשר נחפוץ, מהחושך אנו (או חלקנו) נאחזים באור ובצבע שהדמיון נותן לנו, אבל טל, כשזה הופך להיאחזות האם זה טוב? הצבעים של הדמיון טובים הם, אבל הם לא אמיתיים, וכשאנו נאחזים בהם זה הופך(אין לי מושג איך להדגיש את המילה הופך...) את העולם שלנו ליותר שחור ויותר אפרורי מאשר הוא ובאמת, בחלום אנחנו אדונים לעצמינו ועוד יותר מזה, לעולם שמסביבנו, זה מה שאנו באמת רוצים? להיות התסריטאים של החיים שלנו? לדעת הכל? לשלוט בהכל? ואם נשקע בדמיון ונאחז בו איך נברח ממנו אח"כ? מי יחזיר לנו את החיים האמיתיים שלנו?
גם אני כזאת, ויודע ה' כמה מאמץ עד שיצאתי מהעולם שחשבתי שהוא באמת שלי- כי הוא היה בשליטתי. אשמח לתגובה.
[ליצירה]
זה אחד השירים היותר יפים שקראתי איי פעם, ואני לא מגזימה, איך השגרה היא לא שגרה לעולם, דמעות עומדות בעיניי, והשירים על אריאל לא יכלתי אפילו להגיב, פרידה זה כוח עצום מאין כמוהו, ואני גונבת רעיון משר הטבעות שאמר גנדלף הקוסם לפרודו, שאנחנו לא בוחרים באיזה זמן ותקופה לחיות, אנחנו צריכים להתמודד איתם. ולדעת שהחיים חזקים מהכל, אפילו יותר מאיתנו. הם חייבים להיות.
[ליצירה]
וואו. מקסים, צלקות חיצוניות רואים, אבל פנימיות.. אהבתי ממש את הדימוי לקופסת שימורים, אין שם אויר, ואקום מוחלט, כמו שהצלקות גורמות לנו להרגיש, ואנחנו מתכסים בשמלה של אבק, שמלת השכחה שאינה אמיתית, לובשים בגד אחר. מזוייף. והכל חי בפנים.
תגובות