[ליצירה]
לא ידעתי שיש פה כאלה משחקים :)
אבל תרשו לי להגיב לשיר ולא לסוגיית חשיפתו:
אהבתי מ-א-ד
אני אוהב את ז'אנר המיניות הכבושה שלך, שי :")
זה תמיד מזכיר לי את החרמן האימפוטנט, במובן הטוב, המשעשע, של הדימוי :)
תודה.
[ליצירה]
[ליצירה]
אני רוצה להגיד
שזה פשוט שווה המלצה !
כמו הרבה דברים, לדעתי, של גיל (למרות שהוא לא מסכים איתי בד"כ).
כל כך מעט נכתב בנושא, וזה דווקא כל כך רלוונטי במיוחד לנו, כותבי השירה באינטרנט.
בהקשר זה, הייתי לא מזמן בכנס על שירה מקוונת, וחולקו שם דוגמאות של ז'אנר שירה-אינטרנטית. זה די מגניב.
וגם - דנו שם בסוגיה הפיזית של כתיבה על מחשב. זלי גורביץ', משורר ואנתרופולוג, טען שזה משנה את כל יחסי הכוחות, שכן בכתיבה רגילה רוכן המשורר מעל הדף, וכמו כובש אותו, ואילו במחשב זה קצת כמו לחזור לציורי המערות, כשיצרו במאונך, והוא מרגיש לפעמים כאילו המסך שניצב מולו אפילו קצת מאיים.
גם לעניין ההיסוס עם העט מעל הנייר, ההתחלה של כתיבה והמחיקה הוא התייחס, בניגוד להקלדה והמחיקה במחשב.
אולי זה נשמע קצת תמוה, אבל אני מניח שיש אי אילו השלכות פסיכולוגיות לעניין הפיזי הזה.
[ליצירה]
:-)
איזה יופי לגלות שאותה שקיעה נגעה באותו זמן בעוד מישהו, נגיעה שהולידה שיר...
[ליצירה]
[ליצירה]
תודה
מסר כפול היקר,
איך אפשר להודות לדברים כה חמים ויפים?
חיממת את לבי.
לצערי איני מרבה לכתוב ו/או לבקר כאן.
מבטיח לשתף ברגע שיהיה מה.
אין ספק שזה נותן מוטיבציה.
שבת שלום
ארז
[ליצירה]
תשובה לבעז@
הומרוס וקוהלת קשורים מהטעם ששניהם כתבו ותיעדו מאורעות בדויים או אמיתיים, לא משנה לצורך העניין.
ובזכות כך נכנסו בעצם להיסטוריה, מה שמבקש גם מחבר השיר הפשוט והצנוע הנ"ל, שהוא סתם אחד העם...
ומבחינת השיר -
הבית השני מתייחס למלחמת טרויה כפי שמוזכרת אצל הומרוס; ומקושרת באמצעות הבית השני גם לקהלת / שלמה שמיוחס לו גם ספר משלי, ממנו הציטוט על התחבולות, והוא גם זה שאמר עת מלחמה ועת שלום...
לדעתי מאד מאד קשור.
[ליצירה]
סתם משהו שכתבתי לפני שנה בסגנון...
הפסח אני מתאבד.
תנו לי סיבה אחת טובה למה לא.
הפסח אני מתאבד,
ולא איכפת לי מי יבוא.
הפסח הזה אני אטפס על בניין גבוה
וילד ברחוב יביט בי דרך חורים במצה
ויראה אותי צונח
צניחה חופשית
צניחת חורין.
כך אפטר באופן סופי בהחלט
מכל המרור בחיי.
הילד יראה דרך החורים במצה
אותי מרוסק על המדרכה
כמו חרוסת שהוקאה חזור והקא.
הפסח אני מתאבד וזה לא ניתן לערעור.
כבר יותר מדי פעמים לב התירוש שלי
נקרע כמו ים סוף
לשני חצאים
שני חצאים שעומדים ומסתכלים זה בזה
בהשתאות ובמירמור - "שוב אכלנו אותה".
לא עוד אשליות
לא עברנו את פרעה ולא נעבור גם את זה.
הפסח אני מתאבד
ומי שיש לו בעייה עם זה
שיעמוד בתור, אבל שיקח בחשבון
שזו עלולה להיות עמידה ארוכה -
עמידת מצרים של ממש.
[ליצירה]
ואו ואו ואו ועוד פעם ואו
האם שיר יכול להיות יותר קולע מזה ?
בקריאה ראשונה הצטערתי שזה קצר מדי,
בקריאה שלישית, אמרתי תודה שכל תו במקום שבו הוא נמצא ולא במקום אחר.
מזמן לא נתקלתי כאן בשיר עם כל כך הרבה רבדים ועם זאת כה קצר וקולע. והסוף... איזה סוף...
:)))
מזל שנכנסתי.
תגובות