[ליצירה]
דוקא הסיומת של קול דודי דופק
שייכת. כי זו בדיוק הציפיה (החיכיון, בשבילך) שכל אחד שבא זה ההוא, הנכון, שאני מחכה לו.
כל דייט, כל גבר שאני מכירה, אולי זה הוא. זה בדיוק העניין.
וה"בלבן" דווקא מצטלצל לי יפה. מניחה שזה עניין של טעם, אבל זה בדיוק הרעיון של לצאת לחולל בכרמים, לחפש את שאהבה נפשי.
אם ניכנס לרובד יותר עמוק של השיר, זו מעין אמירה כזו שאולי אני בדייט לא נכון, אבל שההוא, טמיר, נעלם, לא יתיאש. שלא יתפשר. שימשיך ושיחכה, כי בסוף אני עוד אחזור הביתה (מתוסכלת מהתבוסה) ואני אהפוך את הדרך הארוכה שלו למשהו שהיה שווה לחכות לו.
[ליצירה]
אתה יודע, ינשוף, זה לא רק המשוגעים.
יש שפויים רבים שגם לא רואים הרבה מעבר לקיום היומיומי הנדוש של תשלום מיסים, והליכה בבוקר לעבודה, רק על מנת לחזור ממנה בערב מותשים.
זה לא דורש שיגעון. נהפוך הוא:
זה דורש ראיה נכוחה של החיים. ראיה אמיתית, שככה זה באמת צריך להיות. שצריכים להיות חזקים ומאמינים שיש משהו גדול פי כמה בעולם הזה ושזו הסיבה שלנו להיות כאן.
ואם אתה מכיר אדם כזה, אדם אמיתי, אז תכיר לי אותו, כי זו סחורה נדירה בימינו.
[ליצירה]
יפה. אהבתי את העובדה שגם בקריאה שניה ושלישית עדדין לא ברור אם את מדברת על הכישרון לכתוב, או לצייר, או אפילו להלחין, או שבאופן כללי את מדברת על הכישרון של אמן ראוי, שעושה את עבודתו נאמנה.
מה שכן, ההתעקשות שלך על חרוזים קצת הוציאה מההקשר לפעמים. אבל לא נורא. עדיין יפה.
[ליצירה]
חלמונית...
לא מבקשת, הלוואי שלא יקרה,
אבל כבר עכשיו אנשים חוזרים לעצמם. מבכים את שהיה אבל חוזרים לחיים. בלי הסקת מסקנות, בלי משברים רציניים, בלי לחשוב מה המסר שרוצה ריבונו של עולם להעביר לנו.
[ליצירה]
מאמר? לא הפרזנו קלות?
ובאמת, שיהיה לכם לבריאות..
(טוב, אני לא מתאפקת. סליחה, אבל זה לא שיר אפילו, זה בקושי נחשב הצהרת כוונות. מבחינה תכנית אולי יש לזה ערך אבל מבחינה ספרותית/ אמנתית?? נאדה. שוב סליחה).
תגובות