.-.-.-.-.-ואיך שנשמתי הכל
נגמר.
שעון החול לא הולך
.ס-ר-ו-ו-ר-ב
אם אני אוכל
לצנוח אל תוך
באר השכחה
לשתות ממנה
כמלוא הכאב
כמלוא הזכרון...
אני אחזור שוב.
אני אפנה שוב
לכוון שלא,
לא רוצה בכלל
להזכר בו.
טל בת רא"פ
-
כותבת...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יש לי כזה...מחנק כזה..עכשיו... פשוט שיר יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי, כל כך יפה.... (ואני קצת מקנאה....גם אושר וגם כשרון...?!) [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שמה שציינת לא מאפיין יהודי שנמצא כעת באיטליה למשל. זה מאפיינים של אדם החי במדינת ישראל... בכל מקרה, יפה מאוד התפיסה הזו של כל הניואנסים הקטנים של חיינו... [ליצירה]
- [ליצירה] דיברתי ואף ראיינתי במסגרת כתבת חוץ עם הראפר הערבי תאמר נאפר (ההוא מלוד) וההמנון האלטרנטיבי שלו להמנון של מדינת ישראל, דומה במפתיע לשלך בעקרונותיו. תמהני אדון ירושלמי האם העובדה שאתה מעם שמי, כלומר, העם היהודי, משפיעה במקצת על חייך? כי אצל הראפר הנ"ל, שבא גם הוא מעם שמי, העם הערבי-פלסטיני, זהו אחד מהדברים שיותר משפיעים על מהלך חייו כמו גם על תוכן יצירתו המוסיקלית אשר שיבחה בעבר מתאבדים באוטובוסים. לא נראה לי שאתה מעוניין לתת לאדם שכזה את החופש לעשות מעשים שכאלו ולכן, אנא שקול מחדש את ההמנון החדש שלך, הוא לא מציאותי, לעולם לא יהיה. (ואולי עדיף שכך...) [ליצירה]
- [ליצירה] אז זה מה שעובר בראש של הבנים... [ליצירה]
- [ליצירה] ורק את החלום שלי אני לא מסכימה למכור. אפחד לא רוצה אותו....תאמינו לי! [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני רוצה....... [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא רוצה להשמע מטיפה או מורתית מדי, אבל ילד, שתדע לך, סגריות זה לא טוב. יותר מזה, זה מאוד רע! אם מה שכתבת הוא עליך, אז בבקשה תפסיק, ההשלכות של עישון הן לטווח ארוך והן לא טובות... (נורא דורש לצטט את ונשמרתם וכו' אבל אני חושבת שאתה יודע את זה בעצמך...). חוץ מזה, כתוב מצוין. ופאנצ'ליין זו בעצם (בתרגום חופשי) שורת מחץ. שורה שכל הקטע בנוי למענה, בד"כ היא מופיעה בסוף, כמו בקטע הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! (מתפעמת מהיופי הזה... גם של הכתיבה וגם של הסיטואציה...) [ליצירה]
- [ליצירה] הר' קרליבך ז"ל היה מספר סיפור על אדם אחד, חצקל'ה, מאוד מאוד פשוט, סבל בשוק של העיירה שכל דבר היה אומר ועושה לכבוד שבת. היה מרים שק תפו"א ושואל את בעליו "לשבת תפו"א אלו?" והיו עונים" כן" ואז היה מתחיל לשיר "לכבוד שבת , לכבוד שבת" (ושהר' קרליבך שר את זה, זה הרבה יותר חזק, אותי זה ממש הרעיד). הסיפור מתגלגל וכו' ובמהלכו אנו פוגשים ברב חסיד גדול שבא לעיירה -שבה בזו לחצקל'ה וחשבוהו למשוגע בגלל הלכבוד שבת שלו (אה כן, והוגים את זה בהגייה אידישאית: ליכבוד שבאס) ופוגש את קהל מאמיניו בבית הכנסת. כאשר הוא רואה את חצקל'ה שלנו, הוא מבין שהוא משו-משו, מאוד מיוחד. אז שואל אותו הרב: מה שמך רב ייד? עונה חצקל'ה: חצקל'ה, כבוד הרב, אבל כאן, בעיירה, נוהגים לקרוא לי 'חצקל'ה לכבוד שבאס'. ואז שאל אותו הרב: על מה אתה חושב כשאתה שר לכבוד שבת? ועונה לו חצקל'ה דבר מדהים: אני מכיר את הסיפור של אברהם יצחק ויעקב ובניהם ויציאת מצרים והמקדש והגלות ועוד מקדש ועוד גלות ועכשיו גלות, אני מכיר את ההתחלה, אני מכיר את האמצע, אבל ריבונו של עולם, מה הסוף?. ודי לחכימא ברמיזה. אז מתבוננת, הלוואי שאת ואני וכל עם ישראל נחשוב בכל יום שעובר ובכל מעשה שאנו עושים על ה'לכבוד שבאס' הזה ולוואי נזכה כולנו לגאולה. [ליצירה]
תגובות