כולי נשפכת אל האינסוף המוגבל הזה שלך ושלי. דמותך המתהווה מחדש כל יום, כל לילה מול עיני מרחיקה אותי מהעצב הרגיל הזה שכל כך נמאס לי ממנו. * אם תמצא אותי יום אחד בוהה בקצת השמיים תדע שאולי הפכתי לאינסוף עצמו מרוב בדידות. איכשהו תצליח, בוודאי, לנער אותי כמו תמיד מהכל. * במקום ההוא אין יותר אתה. אני חושבת שאני אשאר שם. בעצם, אולי רק לאיזה זמן קצר. * בשנייה הזאת שלפני שעיני נעצמות לגמרי, אני מצליחה לזכור איך אתה נראה באמת. באותו הרגע אני נרדמת כי אתה מפחיד אותי כירח הנמוג וחוזר חלילה כל חודש מחדש. * פעם סיפרתי לאמא על סיוט שלי. היא אמרה שזה באמת מוזר. קצת מוזרים החלומות שלי. מזל שאתה לא נמצא בהם. אחרת, הם היו נגמרים ממזמן.