זכיתי להכיר אשה מופלאה. הייתה לה חכמת חיים ועושר נהדר. היא לא נפנפה באוצרותיה. מי שהבין - התקרב אליה והאזין למה שאמרה ולמה ששתקה. היא הפליאה לפרוט על מיתרים. כתבתי שעות ספורות אחרי שהופרדנו וכתבתי עוד אחר-כך. אבל לא הצלחתי לספר על הידיים שלה. הידיים שפרטו וכתבו והכינו. הידיים, שגם כשהתנפחו יכולתי לראות בעיני רוחי איך הן חוזרות לנגן. 'ידיים מזכירות לי אותך' - התעקשו המילים ולא הסכימו להתנחם. וישבתי להכין כרטיסי שנה טובה וברקע - חומה. ודיוויד ורוג'ר שמעולם לא שמעה עליהם. ופתאום זרמו המילים. ידיים מזכירות לי אותך תזמורת מנגנת בעוצמה עוטפת בתמונות, מאיימת לחנוק כל חושיי זועקים חיים מסרבים להבין את אינותך