[ליצירה]
היתה כאן השוואה אחת שלא אהבתי, אבל אני מניחה שהיא באה לתאר הלך רוח אז אבליג.
לקטע עצמו-
כתוב טוב, אבל נראה לי שממש לקראת הסוף- במשפט המוחץ- משהו התפספס. כאילו עוד שניה ו- -
כלום.
אמיתי, אמין, נקודת המבט טובה- זווית קצת שונה, וכואב.
שנזכה לשמוע רק בשורות טובות.
(וקצת טכני- נראה לי שעדיף לכתוב בלי ר"ת, ומספרים-לכתוב במילים).
[ליצירה]
גם אני שואלת אותך- למה?
אם יהודי שגירש את אחיו מביתם שבנו במו ידיהם, ביתם שגדלו בו כל חייהם,
נטש אדמת קודש לידי זרים טמאים,
תקוע רק בשאלת ה"למה?" , אני בדחיפות אתפלל לרפואתו.
הרגשתי אדישות בקטע,ישנוניות.. הבכי לא עוזר אם הוא לא דוחף לפעולה.
קשה לי עם הקטע שכתבת.
ורד.
[ליצירה]
-
תודה על התגובות.
ב"ה הקטע לא אמיתי, בטח ובטח לא עלי. ניסיתי להכנס לראש של חייל, ולכתוב מהזווית הזאת.
אמנם לא הצלחתי לכתוב בתור חייל עם כוחות נפש, שבא וגירש, אלא רק בתור אדם "פרווה" כזה, שגם לפני כן לא היתה לו דעה, וגם עכשיו לא מצליח לקחת את עצמו בידיים. (כנראה פשוט לא הצלחתי להכנס לראש של גירוש מתוך הבנה והזדהות מלאה...)
לכן אתם קצת צודקות בביקורת שלכם.
- מספרים וראשי תיבות- זה בכוונה ככה. זה חייל, זה צבא. הכל טכני.
- לגבי ההשוואה- את צודקת בהחלט, התלבטתי קשות, אבל מאותה סיבה שציינת (וגם בגלל הדמות חלשת האופי של החייל) השארתי אותה.
- ולגבי הסוף שמסתיים באמצע, והחייל שתקוע בשאלת ה"למה?", שוב זה אותו עניין של לבטא אופי חלש, החייל הסמרטוט הזה שעכשיו לא יודע מה לעשות עם עצמו ונתקע לו איפשהו בין לבין...
[ליצירה]
שלום
הקטע חביב ורואים שהוא רוצה להגיד דברים יותר חשובים מבטיחות בדרכים, רק שלא קלטתי מה.
הפריע לי שהמחשבות הן של ילד, או של מפגר- שקולט את העולם בצורה כל כך ראשונית, ובכ"ז המחשבות כתובות בצורה מובנית והגיונית, מסודרת, ואפילו די מגמתית. איפה שמחת חיים, רגשות, ושאר נסיונות באמת להתחבר לנקודת המבט של הילד? (קוראים לזה הזרה- הסתכלות על העולם בדרך חדשה, מנק' מבט חדשות) סליחה על הכבדות,
וחג שמיח באמת!
[ליצירה]
חיפשתי חומר על שבת, ובמקרה ניתקלתי בשיר הזה. הדפסתי ואחרי כמה ימים אמרתי לעצמי: לא, אני לא יכולה להשאיר את זה ככה, אני חייבת להעלות את זה לתגובות... סלח לי עופ...
[ליצירה]
ענק!!!
ולא נותר לי אלא (בחוסר מקוריות משווע) להצטרף להנ"ל, אז גם אני מניף את ידי בזה להצטרף לקודמי, ולהתלהב עד כלות מהרעיון והביצוע, לחייך "יווו, איזה חמוד :-)", לרחם על הבחור האומלל, ולקוות שגם הוא וגם הבחורה האפאטית משהו ימצאו את חציים במהרה בימינו אכי"ר ואכמ"ל וד"ל.
[ליצירה]
מצויין
מקורי מאוד!
נראה לי שההבדל בין הפסקאות (אולי לא בכוונה, אבל אם כתבת אותם בזמנים שונים זה די הגיוני...) הוא שהראשונה היא נטו מה שהחתול רואה, ואיך זה מצטייר אצלו, והקטע השני מתאר קודם כל מה קורה שם בצורה אובייקטיבית, ואת זה- איך החתול רואה. (?? אני מקווה שאני הבנתי מה רציתי....)
ומשהו שטיפה הפריע לי- החתול הזה קצת מבין יותר מדי בפוליטיקה, מחשבות מסובכות מדי לחתול. הרשעים, הטובים, המשוגעים, רוצחים אנשים ברחובות, אידאולוגיות וכו'. חתול אמור לראות את המציאות בצורה הכי פרטית שלה, הוא לא מקשר בין כלום.
בכולופן, זה פרט שולי ביחס ליצירה כולה. היא כתובה מצויין ובסה"כ טובה מאוד! :-)
[ליצירה]
חמוד מאוד :-)
תרגום מצויין! (עברתי על חלק מהבתים המקוריים ואהבתי את ההקבלות :-)
אבל כיאה למוחי הדל, הוא לא מבין משו ברעיון עצמו - אין הבדל ל- Q בין ה-Q הפנימית לבין ה-Q החיצונית? כשהיא נתקלת בבעיה, היא צריכה לצאת מהפנימית, אבל החיצונית נשארת? או שלא הבנתי את ההוכחה....
ועוד שאלה- למה הבאג הזה מפיל את P? אם כבר, הוא אומר שיש בעיה עם Q, לא עם P....
נניח שהמצאנו P, עכשיו נוטצרת בעיה להמציא Q, כי יש את הבאג, אבל מה הבעיה עם P עצמה?
[ליצירה]
ואוו!!!!!
מדהים! פשוט... אין מילים!
קודם כל זה הדמעות שעמדו לי בעיניים, לא ברור מאיזה סיבה בדיוק (העוצמה שהיתה איפשהו שם באמצע, הסוף החזק, או פשוט ההתפעלות שרק התגברה כל הזמן מהיצירה הנפלאה הזאת....).
השימוש במילים הפך פתאום לציור, תמונה, מציאות של ממש, אני... זה פשוט... אין, אין על זה!
איך את מצליחה כ"כ לגעת, בעזרת ההרמוניה הזאת של... התיאורים האלה, ש... שעוברים מקצה אחד לשני, עם עירפול מסוים, טשטוש, הכתמה, וביחד עם זה- החדות, הסימנים שחוזרים על עצמם, שזיהו לי את ההתרחשות...
אני לא יודע איך להגיד, אבל זה היה נפלא!
אה- וההרגשה לאורך כל הדרך של "אני בחיים לא אצליח לגרד את מה שהולך פה...". בהחלט כמה רמות מעל, אין מה לומר!
יופי של יצירה :-)
[ליצירה]
איזה יופי :-)
יש מעברים יפים בין המצבים השונים, וכמובן יוצר הזדהות...
ואני לא מאלה שיבינו את הפראפראזות, אבל יש כמה שאפילו אני קלטתי- "התשמע קולי באשר הנך", "היו הדברים מעולם"- שילובים מתאימים :-)