[ליצירה]
ממש הצלחת להכניס אותנו לתחושה שהיתה בימי החורבן אני אישית הייתי מסיים במשהו אופטימי כמו "וכעבור 70 שנה..." אולי זה גם היה נותן לנו אופטימיות של כעבור אלפיים שנה
[ליצירה]
חזק מאוד.
אהבתי את המבנה של הקטע, את ההתיחסות לחושים השונים, (את מה שנכתב בסוגריים), ומעל הכל- את הרגישות הזו שבה תיארת רגעים קטנים-גדולים, שרבים מהם מוכרים גם לי.
(כשאני נסעתי לפולין, הנכדה הראשונה, סבתא שלי לא דיברה. שנתיים אחר כך, כשבן דוד שלי נסע, היא נפתחה וסיפרה קצת. מאז היא לפעמים מדברת על זה. סבא עדיין לא מדבר בכלל )
[ליצירה]
זה סיפור טוב. הכנסת הרבה מרכיבים טעונים ובכולם עסקת בעדינות מרשימה, באבחנות שרק מי שהיה נוכח בסיטואציות יכול לתאר. זה סיפור שכתוב טוב- זורם, גם כשאת ניתקת מהעלילה המרכזית את חוזרת במהירות אבל בלי לקטוע או לאבד מהזרימה וזה חשוב ועשוי טוב. (כך בקריאה ראשונה, בקריאה שניה יש הרבה משפטים שצריכים ליטוש)
בנוסף-הייתי מחדדת יותר את כל העניין של החושים (אם מחשיבים הבנה כחוש שישי :)) לפעמים זה קצת תלוש. או לחדד בסיפור או לוותר על אחד החושים בכותרת שגם ככה יותר מיד "מאכילות בכפית".
שכוייח שנקטף הרגע מהערוגה.
:)
[ליצירה]
עזוב.
דוקא בגלל שזה כ"כ מציאותי.
ולא שאני חושבת שאסור להתפנות, כי אני עוד לא סגורה על עצמי
אבל אני חושבת שצריך לחיות בארץ! כי אם אנחנו לא נחיה פה אז איפה תהיה הארץ שלנו??
[ליצירה]
השילוב הבלתי אפשרי
שילוב נפלא ובלתי נתפס של פוליטיקה ועוצמה פנימית מדהימה. כמה עומק, כמה אלמנטים רגישים, כמה אילוסטרציות. פשוט. פשוט ונוגע בכל מילימטר של הלב. (וצריך לעשות עם זה משהו...)
[ליצירה]
[ליצירה]
אהבתי את הכתיבה בקטע, התיאורים יפהפיים (אפשר ממש "לראות" את הרגע...)
הזדהתי גם מאוד עם תחושת הזעזוע מהמשפטים מסוג "אזרחים סוג ב'", ו"להיגעל מלקנות אצל דרוזים".
מסכימה איתך שזו גזענות, וצריך למחות נגדה ולהילחם בה (ולשאלתך, כן הייתי קונה אצל דרוזים, בעצם - כבר עשיתי את זה בעבר).
אבל -
מפריעה לי מאוד ההשוואה לשואה.
נכון שגם השואה התחילה באמירות מסוג זה, לא נכון שכל אמירה כזו מסתיימת בשואה.
אם תקחי לדוג' אנטישמיות, היא היתה קיימת במשך כ"כ הרבה דורות, ובכ"כ הרבה ארצות, ולא תמיד הסתיימה בשואה. בצרפת לאחרונה היו הרבה תקריות ואמירות אנטישמיות. האם את צופה שם שואה שניה בקרוב?
כיום, כשדור ניצולי השואה הוא 'דור הולך ונעלם', ו"נאצי" הפך לשם נרדף לבן אדם לא כ"כ סימפטי, חשוב יותר להיזהר עם השוואות לשואה, אחרת כשנרצה להסביר לילדים או לנכדים שלנו מה זה שואה, ניתקל במבט משועמם של "כן, שמענו עליכם". למה לא? אם כל אמירה היא משרפה, כל פוליטיקאי הוא נאצי, והשואה קורית כאן יום יום, מה כ"כ נורא, בעצם בשואה?
ההשוואות לשואה שהפכו בשנים האחרונות כ"כ פופולריות בשיח הישראלי, גורמות לזילות שלה.
זה, בעצם גול עצמי, ההשוואה לשואה הופכת לדבר פחות ופחות אפקטיבי או מרשים. "זאב זאב" כבר אמרתי?
[ליצירה]
כמדומני שהכוונה בסיסמה "באהבה ננצח" על כל הטיותיה היתה לניצחון ע"י הפגנת אהבה בסגנון חיבוקים עם חיילים ושירת "אוהבים את צה"ל" נרגשת.
הקונספט הזה קרס.
וזה לא נורא להבין שהיתה טעות, להחליף דיסקט, ולנסות שוב. בלי חיבוקים.
אפשר גם להתעקש ולטעון שדווקא זה המימוש האמיתי של "האהבה תנצח".
שיהיה.
[ליצירה]
הבנתי שהדימוי נועד לזעזע, וודאי שהנושא מספיק חשוב כדי לצעוק עליו.
ואני בעד מחאה, צעקה וחינוך נגד גזענות.
אבל (שוב, עם כל הסלידה מגילויים כאלו) לא כל ביטוי של גזענות הופך אותנו לנאצים.
האם הבנות האלו, שמוזכרות בקטע שלך, היו מסוגלות לרצוח אנשים? לעמוד מול רצח/התעללות/אכזריות בלי להזדעזע? להצדיק מעשים כאלו?
נראה לי שלא.
(לא בגלל שאנחנו "שונים", או לא מסוגלים לעשות דברים כאלו. אין לי מושג למה אנחנו מסוגלים להגיע, ומקווה ומתפללת שלעולם לא נדע. אבל גזענות היתה תמיד, לאורך כל ההיסטוריה, בצורות ואופנים שונים. היא ודאי לא שיפרה את מצב העולם, אבל לרוב - לא הובילה לשואה. החשש שלי הוא שמרוב ניסיונות לזעזע (ולא שאין סיבה) - השואה כמושג מאבדת מערכה, ומזעזעת פחות ופחות.)
[ליצירה]
טוב, הפעם אשתדל לשלוח תגובה רק פם אחת...
לא הושפעתי מפרשנותו של כדרך הילוכו,
אני פשוט מסכימה (חלקית) עם הפרשנות שלו.
וזה לא נובע מהדעות האישיות שלי, אלא מקריאה של הקטע.
[ליצירה]
נקמה מתוקה...
חמוד ממש.
מעורר טראומות לא כ"כ ישנות -
בשר"ל ביליתי לא מעט שעות בגן ילדים.
לעולם לא אשכח את הגננת שעמדה וצווחה על אחד הילדים, בטונים הגבוהים ביותר של קולה הצווחני:
"למה אתה מרים עליה את הקול???????..
אתה לא יודע שאצלנו בגן לא צועקים????
מישהו פעם הרים עליך את הקול בגן הזהההה????"
ועל השירים, אני בכלל לא מדברת...
[ליצירה]
סוסת אור יקרה
"זה בא ממנה" ו"זה בא מהלב" זה לא העיקר.
אם אין חידוש בתוכן, כדאי שיהיה איזשהו חידוש או ייחוד בסגנון, בניסוח, בעיצוב, משהו.
ומי שביקורת מעצבנת אותו, שלא יכתוב באתר יצירה. בשביל זה יש מגירה.
ואם כבר הגעתי עד הלום --- הקשר של המשפט האחרון לשאר הקטע לא ממש ברור.