[ליצירה]
והכי אהבתי? את ההיפוכונדריות של דורון, שהוסיפה לכל הסיפור הזה מימד מחויך, וגם ניחוח של מציאות אמיתית, כזו שבה הגיבורים לא מושלמים.
סיפור חמוד.
[ליצירה]
ידידה חביבה,
משפט המפתח בשיר המקסים שלך הוא: "דֶּרֶךְ לִי עוֹד אֲרֻכָּה".כמו שאמר הרמב"ם: "הכל צפוי והרשות נתונה".
אם תשימי לב לשמי, את רק בתחילת הדרך והכל עוד פתוח. הנכון הוא לצַפות לעזרת ריבונו של עולם, אבל הוא יכול לעזור רק למי שיודע לעצב את שיעור קומתו. התובנה הזו היא העזרה הראשונית שהוא נתן לך. וככל שתרבי להשתמש בה ותבני במו ידיך את דמותך כך תקבלי יותר תמיכה ועזרה.
והמתנה הכי חשובה שקיבל כל הדור שלך היא הזכות לשאול שאלות. בצעירותי היו רק תשובות גם לשאלות שלא נשאלו. כתבתי סיפור דמיוני לילדים ולמבוגרים כאחד שבו אב מלמד את בנו:" אם תלמד לשאול את השאלות הנכונות, התשובות יבואו מעצמן". אז יש לפניך עוד דרך ארוכה אבל מספיק זמן ללכת בה נכוכה, ואם תשכילי לנצל את הזמן, מובטחת לך העזרה.
בהצלחה בא בימים
[ליצירה]
העימות הזה בין הרגש האישי - לא הכרתי איש ב"ה, לבין הרגש הכללי - שוב נפלו בנינו ובנותינו, אכן קורע את ליבנו שנות דור.
ימים כה שחורים, בהם קרוב הופך קרבן
שכן - בו נשמתו כבר לא תשכון,
חבר - גופו נפרד מנשמתו,
וסתם בן ישראל - אח לדרך, לעם, למשפחה.
נדמה לי שבדור הזה, רואים אנו, למרות קהות החושים, עד כמה קטן העם, עד כמה פגיעה באחד - גורמת לשני לקרוס.
[ליצירה]
איך אני אוהבת את זה... שפה עדינה, הבנה לעומק האישיות, עלילה קלילה וזורמת ותאור של חיבה טהורה ומתוקה מדבש...
אני כבר מחכה ל"והם חיו באושר ובעושר ד'"! (למרות שאפשר היה לתת שם יותר מקורי ומענין).
תודה רבה לך ובהצלחה!
[ליצירה]
זה היה פשוט מרתק לקרוא את הקטע של יאיר ואת כל התגובות אליו. ברובן מצאתי את עצמי, בפנים או בחוץ, פעם או היום.
כתבתי את זה בתגובה לקטע אחר שלך, אבל אולי לא מספיק הבהרתי שם מספיק את כוונתי: נראה לי שרק כשהקשר חזק וברור, טבוע עמוק בנפש, עבר כבר טלטלות רגשיות ותפילות גדולות, רק אז הבן אדם כבר מספיק קרוב בשביל לשאול, לצחוק, לתמוה, לריב קצת, לא להבין, ואפילו להיות 'ברוגז' (אני מוכרחה בכל זאת להוסיף: ח"ו). הקשר הנפשי החזק והבלתי ינותק הוא הוא המאפשר להסתובב קצת בתוכו, להיקשר, להתכרבל, להסתבך, להצטנף.
נדמה לי שמי שהקשר שלו פחות ברור לו, לא יעיז גם להקשות יותר מדי, או שזה בכלל לא יעניין אותו...
זה ידוע שמי שאתה לא קשור אליו כ"כ, לא משפיע עליך במיוחד, לטובה או לרעה. רק מי שאתה אוהב מאוד או שהוא חשוב לך מאוד, יכול לשמח אותך שמחת נפש עמוקה, או לחילופין לפגוע בך פגיעה איומה. כשהקשר עם הקב"ה סוער, זה אומר שהוא חזק ועמוק בנפש.
זה לא מתיר כמובן כל דבר, אבל זה מסביר ומרכך ואולי מאיר את התחושות האלו.
סיפור קצר לסיום התגובה הארוכה:
שמעתי פעם את בעלה של רינה דידוסבקי הי"ד מספר ברדיו שבוקר אחד היתה חסרה לו סיכה לכיפה. הוא פנה אז בכאב לקב"ה ואמר: "ריבונו של עולם, לקחת לי את אשתי שהייתה דואגת לי תמיד לכל הדברים. אתה לא יכול להשאיר אותי עכשיו ככה. אתה צריך לדאוג לי לסיכה"
הפנייה הזו לאבא שבשמיים ריגשה אותי מאוד (אפילו בלי ההמשך המפעים של הסיפור: הוא יצא מהבית ועל המדרגות היתה מונחת סיכת ראש!...), כי הוא לא מרד ולא עזב, אבל הוא היה מספיק קרוב קרוב אל ה' כדי להתלונן, לבכות קצת, ואפילו לדרוש.
שנזכה להרגיש תמיד את מתיקות הקשר, גם כשהוא קצת מסובך.
תודה לכולכם.
[ליצירה]
כתבת יפה מאוד, ומי שמכיר את השיר "בר יוחאי" - זה מהדהד לו עוד יותר טוב.
לא בטוחה שהבנתי הכל, אבל זה נגע ללבי גם ככה, בעיקר המשפט האחרון, כמובן.
מה זה? זה נשמע שהאחים שלך במקרה הטוב לא עוזרים לך ובמקרה הרע סוברים שאתה בכלל לא צריך להתחתן. אם הבנתי הפוך לגמרי, נא הסבר.
תודה ובהצלחה.