[ליצירה]
תודה על המחמאה. כל השירים ב"לומדת לעוף" חיכו הרבה זמן, ארבע שנים בערך, כי בתקופה ההיא לא חשבתי בכלל לפרסם. וגם לא היה לי איפה ("צורה" היתה קיימת בכלל?)
[ליצירה]
זה בעצם לא על הצונמי, זה על הבלוף שב"גלובליות" שלנו. על איך שאנחנו נהנים כאילו להיות חלק מכל מה שקורה, להזדעזע, לבכות לתרום ומה לא, מתוך הבית החמים-נעים שלנו, פוגשים באסונות של מישהו אחר רק דרך הקופסה הקטנה. מרגישים טוב עם עצמנו במחוות הקטנות שלנו, שבטלות במליונים.
יפה לך.
[ליצירה]
אני אוהבת את החריזה והקלילות והצבעים מושכי העין. כל זה מאוד חמוד. אבל מה - זה לא בדיוק שירה. יותר כמו "מסר דידקטי מחורז" שכזה. וגם קצת פשטני, נראה לי.
[ליצירה]
נראה כאליו נכתב במצב רוח ממש סגרירי. עוד אחת מיצירות היאוש הציניות האלה, תקרא לזה פוסט או לא פוסט. רק לא הבנתי את הכותרת (שמזכירה לי את knock knock knocking on heaven's door)
[ליצירה]
זה מאוד אמיתי אבל יש הרגשה ש.. איך לומר - הדברים יותר מדי על השולחן. יותר מדי "אמירה" ופחות מדי "שיר". אולי צריך לתת ליצירה קצת כנפיים...
(מצד שני אולי גם ל"אמירות"יש מקום, ומי אני שאשפוט)
רק טוב!
כ. שחר
[ליצירה]
יפה.
("חילוני", "דתי", "חרדי", "חרד"לניק", כו' כו' כו' - הגדרות ריקות. יהודי זה יהודי, לא יעזור כלום. ויש לנו קשר מיוחד לריבונו שךל עולם. ובכלל - כל *אדם* נושא תפילה באשר הוא שם. ולא רק האדם - גם ציפורחים רנות את תפילתם. וכלבים נובחים אותה. והעצים צומחים אותה. ואני לא חושבת שהם קוראים לעצמם "עץ חילוני ירא שמיים"...)