[ליצירה]
יש דרכים שונות לכתוב שירה...
לא כל שיר חייב להיכתב בדימויים ובמטאפורות.
אני מצאתי כאן מילים חודרות ללב,
תמ ונה ברו רה,
קצב כתיבה שתואם משמעות של קצב קרב
ובעיקר הכאב. הכאב המצויין המובע כאן שלא בפאתוס
אלא באיפוק. ההחמצה. הטראומה שנגררת בעקבות-
"יצאנו עשרה חזרנו שבעה,
אבל בתוכנו יודעים שאף-אחד בעצם לא יצא..."
הצטמררתי משורות הסיום האלה.
גם מי שניצל וחזר בריא גופנית
לא תמיד בריא נפשית
ובכל מקרה לא ישכח חוויה כזאת.
ולדעתי זה דגם לכל טראומה שעובר אדם.
לאוו דווקא המיקום, לאוו דווקא האירוע הספציפי
אלא מה שהותיר בלבו של אדם...
קראו לכך שירה-פרוּזהּ
אם ההגדרה חשובה למישהו כאן.
כי לפרוזה הזאת יש בהחלט מאפיינים של שירה
(שמניתי מעלה)
עד כאן התייחסותי
אמילי
[ליצירה]
אתך באבלך, מבין לרגשותיך ומזדהה איתם. אביב גפן כתב בשירו: "תהיה חזק למעלה". אילו הוא, החסר, היה יכול לדבר הוא היה ודאי אומר: "תהיו חזקים למטה". זו המורשת החשובה שהם יכולים להוריש לנו: להיות חזקים כדי לא לשכוח אותם.