ערב שבת אני בישיבה, שבת ראשונה בלא עבודה. מדי יום שישי אני עובד כל היום, ואז נהנה מן הרגשת השבת עד תום. בשבתות שכאלו אני מרגיש את החופש, אני חש במנוחה גדולה מכל רגש. אני מרגיש איך השבת נוחתת עלי, איך הנשמה היתירה נכנסת לכל אברי. אני מרגיש נינוח אני מרגיש נעים, אני מרגיש ששבת היא "נחמד מכל ימים". ברחובות הכל שקט, כולם בדרך לתפילה, אני פוגש חברים ואנו מדברים בניחותא. לאחר התפילה עולים ניחוחות האוכל, הם באים אליי כמלאך ומגרשים את האופל. האחים שבכל השבוע שרים בלא הפסקה, כך לפתע פתאום שרים בהרמוניה. אני אוהב את ההרגשה של מעבדות לחרות, לעבוד כל היום ולהרגיש שיש לכך מהות. החיים שלי הם השבת, שבו ינוחו בן ובת. בשבת אני נטען לכל השבוע, ומסיר כל עול ונהיה רגוע. מה יהיה עלי בישיבה זאת איני יודע, הרי בישיבה לא עובדים ביום שישי, יום שכזה הוא מעצמו יום של רוגע. האם לא ארגיש את תחושת המעבר, האם הנשמה היתירה שלי תלך לאיש זר. בישיבה רציתי להיות לאיש, אבל אולי דווקא פה אני לא ארגיש???