שַׁחַר גּוֹעֵשׁ בֶּטוֹן הָמֱמַלְצֵר,

אוֹנִיַת מַשַּׁק גַּלִּים

מִתְדַּפֵּקֵת דַלְתוֹתַי-

אֶל מְקוֹם בּוֹ אִישׁ הָסַּלְסָה

מְּגָרֵר קְלִפַּת רֹאשׁוֹ.

אִיִּים,

בִּתְמוּנַת חָלָל בּוֹהֶקֵתּ

מִרְקוֹעַ הַשְׁחָפִים,

אוֹ יַד אָמָן נוֹסֶקֶת

לְפַזֵּר גִּשְׁמֵי צְבָעִים.

אִיִּים, אִיִּים, הַאִם ?

שִׂרֵךְ בְּקוֹל הָעֶלֶם,

פֶּן תִּרְחַשׁ בָּהֶם חַמָּה ?

פֶּן יספון הַמְאַסֵּף-

מַטְלִית לָּחָה בְּצַוָּארוֹ

שְׁיָרֵי מָזוֹן לְפַח נוֹאֵף,

חַסְלוּ אִיֵּי שְׁלוֹמִי.