אבא של אנטוני מול המחשב. מה הוא עושה שם כל היום, המשועמם הזה? איפה הוא מחביא את כל הגופות של האנשים שהוא רצח? יכול להיות שמתחת לבטון, איפה שהג'יפ הכחול חונה, זו אופציה די טובה, כי מי ירים עכשיו ג'יפ כחול ובטון בשביל לחפש גופות? אולי הוא סתם זרק אותן לאוקיינוס האטלנטי, אבל אז בטח איזה דייג ימצא אותן, או אפילו איזו ברזילאית עם חוטיני שמשתזפת בחוף קופקבנה, כי עם הזרם האטלנטי והגלים הגופות יכולות להיסחף לחוף. אופציה נוספת זה שבכלל כריש יאכל אותן, או דגים. ככה בחיים לא ימצאו אותן. אם הברזילאית המשתזפת בכל זאת תמצא את הגופות, דבר ראשון היא תצרח ותקבל צמרמורת ובחילה, אם היא לא היתה סטודנטית לרפואה היא גם היתה מקיאה. אחר כך תבוא משטרה, שהיא הזמינה, או מישהו אחר כי היא עדיין קצת בשוק, יושבת על החוף עם עיניים פקוחות, בוהה באוקיינוס ומנסה לא לחשוב על כלום. התמונה הזאת של ארבע גופות צפות ועולות מהמים מטרידה אותה ותמשיך להטריד אותה הרבה זמן. בלימודים היא לא מצליחה להתרכז, את החבר היא עזבה שבועיים אחרי מה שקרה. הדבר היחיד שהיא מוצאת בו נחמה ומקלט, הדבר היחיד שמצליח להרחיק אותה ממה שראתה זה אוכל. מאז הגופות בחוף היא לא מפסיקה לאכול. לפעמים היא תוהה אם היא זאת שזרקה את החבר, או שהוא עזב אותה בגלל שהיא כל היום אוכלת ומשמינה והחשבון שהם מקבלים במסעדות כבר גבוה כל כך שצריך למשכן בשבילו איזה בית ואולי גם מלון וכמה רחובות, אבל זה לא מונופול. הרבה זמן היא לא שיחקה מונופול, בכלל, היא לא שיחקה משחקי חברה ושולחן המון זמן. הדבר היחיד שקשור לשולחן ולה זה האוכל שמונח עליו. לפעמים אפילו השולחן מיותר כי היא פשוט פותחת את המקרר ולוקחת משם מה שיש, ויש, הרבה. בעיקר שוקולדים ועוגיות. יש לה גם סטוק של עוגיות, ביסקוויטים ואלפאחורס, אמנם הם לא טעימים כמו בארגנטינה, אבל זה מספיק טוב בשבילה. היא אף פעם לא הייתה בארגנטינה, היא לא יודעת אם אי פעם היא תגיע לשם. בקצב הזה, של הבליסה וההשמנה, היא נחשבת מטען חורג באוטובוסים ובמטוסים וכרטיס לארגנטינה יעלה הרבה כסף. אם ההורים שלה לא היו מממנים את הלימודים, יכול להיות שהיא סתם הייתה נשארת בעיירה הקטנה שלה, עובדת באיזו עבודה לא חשובה, גרה בבית עם ההורים ולא עושה כלום. היא הייתה חולמת על ריו, חוף, ים, גלים, שמש, קופקבנה. היא לא הייתה מגיעה לשם במציאות, יושבת כל יום בחוף קופקבנה או איפנמה עם החוטיני האדום שלה. אם כל זה לא היה קורה היא גם לא הייתה רואה את הגופות. ארבע הגופות שעוררו בה בחילה, ששינו את חייה. היא בטח הייתה קוראת על זה בעיתון, אולי אפילו פוסחת על הידיעה הזו, כי מה לה ולארבע גופות באוקיינוס האטלנטי. אחרי כל המחשבות האלה היא נעשתה רעבה אז היא נכנסה למסעדה הראשונה שראתה- אכול כפי יכולתך, תשלום לפי משקל. הארוחה עלתה לה שש עשרה ריאל ושמונה מאות גרם. אבא של אנטוני הוא רוצח בדם קר שגורם לברזילאיות עם גוף חטוב להשמנת יתר. לא פלא שהברזילאים לא משתגעים על האמריקאים. החוטיני האדום שלה כבר לא עולה עליה יותר, כשהיא מסתכלת עליו היא נהיית עצובה וזה גורם לה להרגשת תסכול ודי להפיג את התחושה היא אוכלת. לפחות זה מסיח את דעתה מהגופות. עדיף להיות ברזילאית שמנה מאשר יפה וחטובה עם גופות צפות בראש. את החוטיני האדום היא קנתה שבוע אחרי שהגיעה לריו עם אחת הבנות שלומדת איתה באוניברסיטה. היא חשבה שהן יהיו חברות טובות שמסתובבות ביחד ועושות קניות והולכות לים, אבל החברה הזאת, מסתבר, סתם סנובית. ביום שהן הסתובבו יחד בעיר היא כל הזמן דיברה ודיברה- על עצמה. היא בת עשירים מפונקת, בגלל זה גם החוטיני עלה הרבה, מעבר לסכום שהיא יכולה להרשות לעצמה להוציא. היא אמרה לה שהיא מבינה בקניות ובבגדי ים, גם לה היה גוף לא רע בכלל. הן עברו ומדדו עשרות בגדי ים ובסוף קנו את ההכי יקר. היא לא מצטערת על הכסף, באותו זמן היא קצת אמרה שחבל, שאפשר להראות טוב גם בחוטיני יותר זול, אבל החברה הציקה והתעקשה ואמרה שזה הכי כדאי. את הצבע לפחות היא בחרה, היא לא רצתה שהחברה תשתלט לה על המוח ועל הגוף, ועוד בצבעים. היא אוהבת אדום. יש לה גם שמלת ערב אדומה בלי כתפיות, אותה שמלה שהיא לבשה בערב שבו פגשה לראשונה את החבר שלה, לשעבר. הם הלכו המון לקולנוע, בעיקר לסרטי אקשן ומלחמה. זה לא בדיוק סוג הסרטים שהיא אוהבת, אבל לא הייתה לה בעיה לראות סרטים כאלה עם אלימות ודם. דם זה גם אדום, אלא אם כן אתה בן אצולה ואז הדם שלך כחול. בתור סטודנטית לרפואה אין לה בעיה עם דם. יש לה אפילו קעקוע קטן מעל הקרסול של רגל ימין, של שדון קטן עם כובע גדול. הקעקוע בצבע ירוק עם קצת שחור, חום ואפור. היא אוהבת את הקעקוע, היא עשתה אותו מזמן והסתירה אותו מההורים שלה במשך כמה חודשים. ירד לה המון דם במהלך שעשו לה את הקעקוע ודקרו את העור עם המחט, זה גם כאב, מאד, אבל היא לא בכתה. יותר כאבה לה הסטירה שקיבלה מאבא שלה כשהוא ראה את הקעקוע. היא לא מבינה הורים. היא רוצה להיות אמא מתישהו, אבל היום, עכשיו, כמו שהיא נראית, מי יתחתן איתה ויעשה לה ילד? קשה להיות שמנה בעולם של אנשים שרוצים להיות רזים ושמצפים ממך להראות כמו שברזילאית, לפי ראות עיניהם, צריכה להראות. היא אוכלת ואוכלת בלי מעצורים, כבר לא בגלל שזה עוזר לה לשכוח את היום ההוא, היא אוכלת בלי סיבה. כשעושים משהו בלי סיבה אז לוקח הרבה זמן לעצור ולחשוב למה עושים את מה שעושים. כשמגלים שאין סיבה אז מחפשים אחת, או שמפסיקים לעשות את מה שעושים. כשהיא גילתה שכבר אין סיבה לאכילה המופרזת שלה היא ניסתה לחפש סיבה. בהתחלה היא חזרה לעניין הגופות, אבל זה לא היה זה, היא כבר בקושי זוכרת את זה. אחר כך היא האשימה את החבר לשעבר ואת הפרידה וניסתה שוב להיזכר מי זרק את מי ולמה. היא לא הייתה בים מאז המקרה, זאת הסיבה שהיא אוכלת המון. בגלל שהיא לא בים היא לא צריכה את החוטיני האדום, היא לא צריכה להראות טוב, היא לא יוצאת מהבית, היא רק אוכלת. היא החליטה ללכת לים. היא לא תיכנס למים ולא תשתזף, היא תלך עם בגדים ולא תוריד אותם, את החוטיני היא תשאיר בבית. היא רק רוצה לראות ים, גלים, שמש, חול, אנשים. קשה לה לקום ולזוז בגלל משקל גופה. הים נמצא במרחק שש רחובות ממנה, בטח ייקח לה יום שלם להגיע לשם. לא אכפת לה שאנשים ברחוב יסתכלו עליה, חלקם בטח יצחקו, יצביעו, יגחכו, אחרים יסבו את מבטם ממנה, במן מבוכה כזאת של סליחה שנעצנו בך מבט, את לא באמת כל כך שמנה, זאת אומרת, את כן אבל לא אכפת לנו. היא חשבה לקחת איתה קצת אוכל לים, היא בטח תהיה רעבה אחרי כל ההליכה, וגם לשבת על החוף עושה אותך רעב. אולי כמה עוגיות, פירות, בקבוק קולה. בסוף היא החליטה לוותר, היא הולכת לים במטרה להפסיק לאכול, או בשביל למצוא סיבה להפסיק לאכול, אז בטוח שעוגיות יהיו מיותרות בחוף. אולי בדרך היא תקנה צ'ורוס בחצי ריאל, צ'ורוס מתוק עם ריבת חלב או קוקוס. רק המחשבה על המתיקות הזאת עשתה אותה רעבה אז היא ויתרה על הים והבטחיה לעצמה שמחר היא תלך. היא פתחה את המקרר, הוציאה שתי ביצים ונקניק חזיר והכינה לעצמה חביתה , בייקון עם ביצים. המתיקות של הצ'ורוס לא יצאה לה מהראש, אף על פי שהחביתה השביעה אותה, אז היא אכלה לקינוח גלידת וניל עם פצפוצי שוקולד. יכול להיות שאבא של אנטוני שהוא גם רוצח וגם פסיכופט, אכל את הגופות, אולי לא את כל החלקים, רק את הפנימיים ואת מה שנשאר הוא קבר או זרק לאשפה. הברזילאית בטוח הייתה יותר מאושרת עכשיו והרבה יותר רזה. ממשיכה ללכת לים ולהשתזף עם החוטיני האדום, ממשיכה להשקיע בלימודי הרפואה והייתה הולכת עם החבר שלה לסרטים של סטלונה וואן-דם. מתאים לאבא של אנטוני לאכול את מי שהוא רצח. זה בכלל פתרון טוב לכל רוצח שרוצה להיפטר מהגופות. זה בטח גם משביע, אולי אפילו בריא. הוא נראה בריא, אבא של אנטוני. כל היום מול המחשב, לא עושה ספורט, אבל בריא. הוא תמיד מחייך וצוחק בקול, כאילו הוא מסטול כל היום. הוא שותה הרבה ומשתכר, אולי כדי לשכוח או כדי להקל על עצמו כי זה בטח לא פשוט לרצוח ולאכול את מי שרצחת. אולי הוא שותה המון כי הוא רוצה שהטעם של הבשר לא יציק לו בלשון. ככה הטעם של הבירה, אם שותים הרבה, מעביר את הטעם של הבשר והאלכוהול משכיח מהמחשבה את המעשה עצמו. רק הנשמה נשארת מתוסבכת, מתפתלת בפנים, מצטערת או לא מצטערת על מה שקרה. בעיות בנשמה לא פותרים עם אלכוהול. חבל על ארבעת האנשים שנרצחו וחבל על הברזילאית שכבר לא יכולה ללבוש חוטיני. אם הוא רק היה אוכל את הגופות היא עדיין הייתה חטובה ויפה ואז היה חבל רק על הנרצחים. על אבא של אנטוני בטוח לא חבל, הוא כל היום יושב מול המחשב, מה כבר חבל עליו, כל היום מול המחשב, רוצח פסיכופט.