[ליצירה]
שקט.
ומה כבר אני יכול עוד להוסיף ולומר. אני באלם, נטול יכולת תגובה, ורק מיצי המרה רוחשים בקנאה אל מול הדמיון והשפה המדהימים בעושרם... זמן רב קמלתי בחדרי הקט, "מצהיב כמפצה על אור השמש שנחסך", ואיזה אושר לחזור ולשזוף עין בסיפורים שלך.
[ליצירה]
אהבתי. אולי מוזר להגיב באהבתי. התחברתי. וגם זה לא בדיוק. אבל אני מסכים לגמרי, שהבכי הופך אותנו לפגיעים, נטולי מסיכות ויפים דרך ההשתקפות הזו, כמו ילדים.
אולי בכל זאת הייתי צריך רק לומר שאהבתי..