שיר שהיה פעם הזמנה לקוסקוס: באת הלילה בכוונת מכוון והנה פתרת הכל. הכל פתור נפטר נו, מעונשו של זה. באת הלילה מר ונמהר מת לברך – מת – על המוגמר. ובלי הכנה מוקדמת הכל תמ נו, תם ולא נשלם. ויש בכל זה אצילות, עד כי נקל לשכוח את הקלון - את ההתבזות שבזה. באת הלילה הזה, הקר במין תואנה או הזמנה לקוסקוס חם. ובסוף, אחרי כל זה עוד אכלת אותו קר היישר מסיר הבשר. הלכת הלילה חלפת עם הרוח. ובכנות - לעזאזל - בכלל היה לך אכפת? ובין אם נתכוונת ובין אם לאו ובין אם היה כל זה ובין אם כזב דע כי קנית את לבי דא עקא דווקא עכשיו.