עד הנה, על כל רגע, נשכתי שפתיי מלמלתי מילות נחמה ושלום. כל עול, כל כאב, העלה מתהומות שקט סוער וברגע אחד - לי הוסיף עוד מחבוא. מחר, עת אבוא, ידעתי, צעקתי, בכח הדלת אטרוק. מחר, לא תבכה, לא אדום, אחריי רק אשאיר הד האומץ -- עת עזוב.