היא-
מדברת בלחש,
כמעט ולא שומעים,
מלטפת אותנו
עם מילותיה,
עם קולה הרך.
עם מבט חודר,
ולעיתים מעורפל,
נכנסת עמוק עמוק
לתוך הנשמה.
ואני-
עומדת בצד
מביטה
וכ"כ כ"כ רוצה
רק לרגע
להתחלף
להיות כמוה
להיות אהובה.
[ליצירה]
;-)
לדעתי אם מישו לא היה בזמן הגירוש בגוש - סימן שהוא לא היה צריך להיות שם ושהמקום שלו היה איפה שהוא היה.
ובכל זאת - תחושת ההחמצה בהחלט לגיטימית ונראה לי משותפת לעוד הרבה אנשים.
תגובות