היא-
מדברת בלחש,
כמעט ולא שומעים,
מלטפת אותנו
עם מילותיה,
עם קולה הרך.
עם מבט חודר,
ולעיתים מעורפל,
נכנסת עמוק עמוק
לתוך הנשמה.
ואני-
עומדת בצד
מביטה
וכ"כ כ"כ רוצה
רק לרגע
להתחלף
להיות כמוה
להיות אהובה.
[ליצירה]
גם אני חושבת שכל אחד יכול לעמוד בפני עצמו, אבל מבחינתי זה רצף. ולכן הכל הובא ביחד.
ולגבי החיבור - המשותף ביניהם הוא משו מאוד אישי. הגיוני שזה יראה לך לא משו. בשבילי הכל צריך לבוא ביחד. ובסדר הזה דווקא.
תגובות