גשם ראשון
כמו אהבה ראשונה,
חזק ומרענן
מכה בי במפתיע.
בחוץ רעמים וברקים,
בפנים פרפרים.
אהבתי את טיפותיך המהתלות בי ,
מתפתות
ונלפתות.
אתה בא ברָכּוּת אל האדמה
ומרווה אותה משיממון.
[ליצירה]
אני אנסה להסביר
זה שיר שמדבר על הזמן שמתמסמס לו מבין האצבעות , שברוב הפעמים אנחנו לא מרגישים בו ורק לעיתים נדירות , ברגע של התבודדות - למשל בחוף הים בין הסלעים- מרגישים תחושה של פספוס על כל מיני דברים שקרו או לא קרו בחיינו , בעיקר בתחום האהבה..
מקווה שברור יותר ותודה על ההערה..
תגובות