אמירה /שי דוידס
את אומרת שאת בדרך אליי
לחבוש את הפצעים.
כדור ההרגעה שלקחת לא הספיק
ולכן לא
חשבת כשחצית את הכביש.
אורות אדומים
ואת בדרך למיון.
כשהגעתי
בדיוק החליפו תחבושת.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] סגנון כתיבתך [ליצירה]
- [ליצירה] התחברי נא עם גברת איה שחר. ("בצמאוני"). [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] זו בדיוק הכוונה . תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני אוהב את שיטת הציטוט כרגע. זה נותן דגש חזק והמחשה טובה. כך שהקורא יכול יותר להזדהות. [ליצירה]
- [ליצירה] מי יקבע אותה? מסכים עם ירושלמי [ליצירה]
- [ליצירה] הסבר? באמת? למה- חבל. [ליצירה]
- [ליצירה] יש פה הסחפות בלתי נשלטת אך לא מסודרת. מעין כתיבה אסוציאטיבית אבל העומק שהיה צריך לנבוע, משום מה לא עובר. דרוש עריכה. ואולי כך יראה: האם אני רואה סיכוי לאהבה באופק? אה - הה אינסטינקט הגעגועים הנשי זוקף את אוזניו הרגישות. ללא שליטה רצה בתבואה בין שועלים ואש בזנבי נובחת צורחת געגועי לירח - ואהבה ושלווה בשדותינו - אין. ועכשיו בזהירות יפתי, בזהירות פחדי, פן יברח ממני ליבי ואני אגרר אחריו - פחד יפתי, פחד ליבי פחד. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה [ליצירה]
- [ליצירה] תמי, אין כמו חברים בימים מעוננים? זה מה שיש לך לומר? חוצמיזה, אין עניין הפרסום כתמיכה אלא כביקורת יצירתית. לכן, הרוצה בתמיכה- או בבלוג או פסיכולוג. לא כאן המקום. מסר אישי? אישי. עוד לא פאשיזם (על אף שיכול להיות נחמד). זהו. [ליצירה]
תגובות