עַכְשָיו, כְּשֶׁבָּרוּר מֵעַל לְכֹל סַפֵק שֶׁזּוֹ אֵינָה שְׁעָתִי הַיָּפָה הִגִּיעַ הַזְּמָן לְהַפְסִיק לְהִתְאַפֵּק וּלְהַתְחִיל לְחַפֵּשׂ אֶת הַתְּרוּפָה לְהַקְדִימָהּ לַמַּכָּה לַחֲסוֹך מַפָּח נוֹסָף מִנֶּפֶשׁ עֲיֵיפָה לְהַבְטִיחַ נְפִילָה יוֹתֵר רַכָּה אז הַעֲבֵר לִי גלולה, שֶׁאֶבְלַע בְּעֶצֶם, תֵּן אֶת כֹּל הַחֲבִילָה וְהַגֵּשׁ-נָא לִי כּוֹס מַיִם לַהֲקַלָּה אוּלַי אָז יִירַשׁ רָעָב מְקוֹם הַבְּחִילָה וְתוּקָל קְצָת מֵעַל לִבִּי הַמִּשְׁקוֹלֶת בְּעֶצֶם, לֹא מַיִם אֶרְצֶה הַב אֶת הַבַּקְבּוּק עִם הַגֻּלְגֹּלֶת. אוּלַי אַחֲרֵי שֶׁאֵירָדֵם, שָׁלֵו אַפְסִיק לְצַפּוֹת וּלְהִתְאַכְזֵב לֹא אֶבְדֹּק פַּעַם אַחַת אַחֲרוֹנָה הַאִם לֹא הִפְסַדְתִּי שִׂיחָה לֹא אֲדַמְיֵין דְּפִיקוֹת בַּדֶּלֶת וְאֶגַּשׁ לִפְתּוֹחַ לְמַרְאֶה הַחֲשֵׁכָה לֹא אֲשַׁרְטֵט אֵינְסְפוֹר תַּרְחִישִׁים שֶׁיַּסְבִּירוּ לָמָה לֹא בָּאתָ פָּשׁוּט אַכִּיר בָּאֶמֶת הַמָּרָה אֲפַרֵשׁ בְּעַצְמִי אֶת הַחִידָה וְאָבִין – מֵאַהֲבַתִי עַד מְאֹד יָגַעְתָּ.