משהו אוכל אותי.
משהו נוגס בי בכל פה, זולל
חלקות מדושנות.
אני אכולת געגוע.
וכל החכיונות האלו
מותירים אותי צמוקה
כזכר לימים עברו.
ועיניים חומות גדולות מרחפות באוויר.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... טוב מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] ... -----.. (הקול הזה שיוצא כשמרגישים כאב חותך ושורף ועוצרים את הנשימה) [ליצירה]
- [ליצירה] .. רחל שפירא, כמובן. [ליצירה]
- [ליצירה] ... ממ.. כמו שמישי אמרה, הסיום הוא מעין פראפרזה על השיר המפורסם של זלדה.. אז ההר נותן שלווה. אבל באיזשהו מקום, לפחות אצלי, הוא גם לוקח את הלב- כמו שאהבה לוקחת אותו. לא לוקח לעצמו, אלא.. גורם לך 'להתאהב' בו ולהרגיש אליו כזאת שייכות, שקשה לך בלעדיו.. [טוב, אבל אולי זה רק אני וההר שלי.. (:] [ליצירה]
- [ליצירה] ... חמוווווודי (: אישית, אף פעם לא הבנתי את אלה שהולכים יחפים.. אבל אם זה עושה לך טוב.. (: [ליצירה]
- [ליצירה] ... ??? !!! :*))))) -- שירה, סליחה על התקף הלב. [ליצירה]
- [ליצירה] ... לקח לי זמן, אבל עכשיו אני מבינה את השיר הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אוקיי, אוקיי. זה דבר ידוע, שאני מבינה מהר כשמסבירים לי לאט (:. [ליצירה]
- [ליצירה] ... תתפלא.. (אתה היית 9 ימים בסמינריון של בנות שרות או אני?.. :) [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון מקסים, אבל הבחירה של כף יד, במקרה הזה לא נכונה לדעתי (בניגוד למקרה של העץ, שזה היה בדיוק מתאים). חפשי משהו אחר. הייתי אומרת בטן אבל יש בזה קצת בעיה.. [ליצירה]
תגובות