היו זמנים היו זמנים, היו ימים בהם לשמיים הגענו, את רגלינו החנינו ובקרקע את שתיהן העמדנו, כאשר "בקלאס " – שיחקנו. היו זמנים, היו ימים, בהם אבנים זרקנו, רק כאשר "בחמש אבנים" – שיחקנו. היו זמנים, היו ימים, בהם מתנות לבת – מצווה, קיבלנו מההורים – שעונים. אופניים, לבר – מצווה, קיבלו מההורים – הבנים. היו זמנים, היו ימים, בהם קן התנועה - היה צריף במושבה, או, אוהל בגבעה, כאשר הרוח בו נגעה , הוא עף כלא היה. היו זמנים, היו ימים, בהם יציאה "למחנה עבודה" – הייתה חוויה, בה ניתקנו מהמשפחה. חשנו בוגרים, המעלים "תרומה", לביסוס הקיבוץ והתנועה.