26/08/03 זריחה ריחפתי מעל העננים, עצמתי עיניי לסירוגין, בתחושה של – נים ולא נים. לפתע, נגעה בי יד קלה, פקחתי עיניי לרווחה. הביטי לשם לחשה, לנקודה באופק – הורתה באצבעה. "וָאוּ" - קראתי בתדהמה, למראה התמונה המדהימה – שבדרכי נקרתה. לא ביד אומן, בצבעי פסטל – צוירה. לא ביד אומנית בחוטי זהב ואודם – נרקמה. רק השמש העולה, בקרניה הנשקפים – מבעד לעננים. צבעה את האופק, בצבעים מרהיבים. ראיתי יצירה, נוראָת הוד – בעוצמתה. ראיתי זריחה.