למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לבלוג תורה ומדע בכתובת:
http://toraumada.blogspot.co.il/2013/07/blog-post_14.html

שבחי הר החרמון בדברים פרק ג פס' ט נאמר: "צִידֹנִים יקראו לחרמון שִׂרְיוֹן והאמרי יקראו לו שְׂנִיר". בפרשתנו מוזכר שם נוסף להר החרמון בפרק ד פס' מח:"...ועד הר שִׂיאוֹן הוא חרמון". נמצא שיש להר החרמון ארבעה שמות: שריון, שניר, שיאון וחרמון. הכתוב בא להודיע בשבחה של א"י, כמה היתה חביבה א"י על האומות שכל אומה רצתה שהר זה יקרא בשם שהיא נתנה לו. הרמב"ן מסביר, שאלו השמות שנתנו אותן אומות, כששלטו בהר החרמון. ביאור השמות: חרמון: השם חרמון וודאי בא מן השורש חרם, שמשמעו בשפות השמיות דבר מקודש ואסור בנגיעה. מתעודות חתיות מוכח שההר קדוש הוא, וגם כמה מקראות מרמזים על כך (תהילים פט ,יג; קלג, א). שיאון: כנראה נקרא כך בגלל גובהו, 2814 מטר, שהוא ההר הגבוה ביותר בארץ ישראל. ארכו כ-45 ק"מ ורחבו במקום הרחב ביותר כ-25 ק"מ. להר זה משמעות אסטרטגית מדרגה ראשונה. שניר: פירושו, שלא חסר בו שלג לא בקיץ ולא בחורף. תרגום אונקלוס מתרגם: "שניר - טור תלגא" (=הר השלג). שיאי החרמון מכוסים רוב ימות השנה בשלג, המתקיים גם בקיץ בתוך ערוצים מכוסי צל, וממנו ניזונים מקורות הירדן העשירים. השם שניר נזכר גם בתעודות אשוריות. שריון: ע"פ תרגום יונתן ותרגום ירושלמי, השם מעיד על שבח ריבוי הפירות בחרמון, ושהפירות לא ניזוקו ולא נשרו. מערכת הצמחים של החרמון היא: עד לגובה 1440 מ' שלטת הגפן, מכאן ואילך יערות אלונים ושיחים. בגובה של 1150-1650 מ' מצויים עצי פירות בר, שפירותיהם יפים לאכילה, שבהם הרבה שקדים וכן שזיפים, דובדבנים ואגסים.