מוּזָה כשהמוּזָה עלי שׁוֹרה, תחת כנפי הַשְׁכִינה – אני מרגישה. המילים ברֹאשי עוברות, כמו כנפי מלאכים – מרחפות. הן-המילים, בי שבות ונוגעות. מבקשות, ממש מתחננות ממני – אותן על הכתב להעלות. אז אני שוקעת בהגיגים, מילים, מילים ושוב מילים, מה מהן כותבים? שיר, סיפור או אגדה, או מכתב תגובה, לביקורת ספרותית שנכתבה – במוסף עיתוני - על יצירה. ההחלטה, באיזו יצירה, הוכרעה כתיבתה. היא זו, אשר בתוכי נהגתה ונהרתה, תו אל תו ותג אל תג נתווטה והגיעה שעת לידתה.