דם נוודים זורם בעצמותיי, לבד אני עם שק חלומותיי, בת שחוק קטנה, חלום גדול, רכוש עצום ורב מכל. אין בכיסי זהב, לא יהלום. רק שיר אחד - מקסם חלום. דלפון, עני עם לב קליל אנדוד אני והחליל. מה לי בית ומה - אוצר יקר. שלי הם רחובות וגם כיכר. יום חול תמיד לי חג. הרחוב ביתי, שמים - גג. בכל מקום לי חברים, כל העולם שפתי יבין. זו אספרנטו של אהבה ושל פרחים. אך יש פתאום ירד יקרב אלי ענן עצבות. ישב יכביד עלי. ואז אדע: הן את בכל שירי, אוצרי ויפה חלומותי. מה לי בית...