משה אהרון
-
כי זה כל האדם.
"...וזאת תורת האדם ה' אלוהים
[שמואל ב' ז' - 19]
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לשרף בס"ד אין כל סתירה. רק לנו ילודי אישה הראיה הנה חד ממדית וערכית. בראיית האין סוף הכל בערבוביא, וב"בליל" הבלתי נראה לנו, בסופו של דבר, הרע היחסי מתבטל בפני הטוב המוחלט יותר הקב"ה אמר על משה ואהרון : "על אשר מעלתם בי". ובכל זאת הראשון: עבד נאמן שלא היה כמוהו ואף לא יהא: תמונת ה' יביט והקב"ה דבר בו פה אל פה. והשני כמאמרך "בחיר ה'" ושר השלום,שאין מטבע של שלום מתקיים בעולם בלוא סגולתו וחתימת ידו ובכל זאת, ביקשה התורה בכוונת מכוון, לחדד גם את טעויותיהם של שני גדולים אלה, והכל על מנת שנלמד ונפיק הן מהטעויות והן מהעונש את שראוי לנו להפיק לדורות. על דרך הכלל, שאין ילוד אישה שאינו טועה [רק גדולי תורה של היום אף פעם לא טועים] לענין הפרט במקרה זה [אהרון], ביקשה לכאורה התורה לרמז לנו, כי כהן ונביא אשר פועלים תחת כניעה לעם לא רק מועלים בתפקידם, אלא שסופם שהם הם אשר מוליכים את העם לעבוד עבודה זרה [ליצירה]
- [ליצירה] תודה למגיבים. קצוות ה"מתח" העיקריות שבאמונה מגולמות ב"איש האלוקים" מכאן. ובאיש שכל עשייתו בבחינת "אלוהים",ממנו וממעשי ידיו לכתחילה,אני די מבין את ההחלצות הגורפת ללמד סנגוריה על אהרון . ואף דומה,שמה שנכתב כאן על ידי המגיבים הנכבדים עדיין רחוק מלבטא את דמותו היחודית והיחידה של אהרון, שהוא הדמות האנושית הבלעדית, שמעטרת בתוכן ובמהות את שמו של הקב"ה כ"שלום" .[ אגב,רק על אותה ההתנהגות המופלאה של : "וידום אהרון", אפשר לכאורה לכתוב ספר שלם.] ובכל זאת, הנכם לדעתי שוכחים יסוד חשוב מאד במסריו של המקרא [יכול שהשרף אף כיוון אליו]. תורת ישראל מציינת נרטיבים לא מפני שחשוב בעיניה כי נלמד לדקלם את הנפקויות המידיות הספציפיות לגבי דמויות המפתח שבאותה הדרמה, אלא בעיקר על מנת שנזקק המנרטיב כולו את אותם המסרים הערכיים איכותיים, שהתורה מבקשת להנחיל לדורות . כך, סיפור העקדה לא בא אלא לומר כי האלוקים ניסה אותנו פעם אחת ויחדיה בניסיון מטודי, על מנת שמכאן ואילך להוריד כליל מסדר היום "קורבן אדם" וכי אף לעולם לא יחזור אפילו לא אותו הניסיון החינוכי. וכך גם כאן . בזיקוק אנליטי מוסרי ערכי של סיפור העגל, לדעתי זהו עיקר המסר . והלא גם התורה הוסיפה וציוותה : "לא תעשון עימדי אלוהי כסף ואלוהי הזהב. דגש על "עימדי". בדיוק למקרה הזה ודומיו. ואף על פיכן, באותו המישור האיסטרטגי - ערכי, נאמר גם : "ויתאנף ה' באהרון להשמידו". האם רשאים אנו להתעלם מקביעה קטוגרית זו של הקב"ה אשר מצהיר כשופט , המכריע והגוזר . האם, לפחות אין הדברים חקוקים עלי ספר, כמסר ערכי לבאות כאמור. [ליצירה]
- [ליצירה] בהמשך לתגובת לגוד. לפני יומיים, 90 אחוז של היצירות שלי אופסו ל -1 קודם לכן היה "סיקול ממוקד" . וכך חוזר חלילה בפעם המי יודע כמה, סליחה על חילול ה"קודש" היצירתי, בהערה טכנית מסוג זה [ליצירה]
- [ליצירה] לדוד, תודה על תגובותיך. יש בידי להשיבך ענינית [גם לגבי "ראשית דעת" - אלו הנשים]. אך שבת בפתח. אולי בהזדמנות אחרת [ליצירה]
- [ליצירה] רבותיי הנחרצים רבותיי הנחרצים נעים עד מאד להתחמם באורו של הקוצנזוס המורשתי אשר עמל בדוקטרינציה מכוונת להאדיר את גדולי ישראל ולשלול לגביהם כל פרשנות סוברנית אחרת ולא רק לגדולי ישראל ראה את האדרת דור המדבר ולפניו כ"דור דיעה"... הכעס, העולה מתגובותיכם [שכשלעצמו די מובן] אומר למעשה הכל. ה"בטן" אצלינו מקדימה לקפוץ . אנחנו כמו ריפלקס מותנה יודעים להציב מתרס כנגד כל ווריציה שאינה מתישבת עם אותו ה"שרשור" הכולא של הפרשנות הקלסית. והנה שוב הוכחתם שליטה בשליפה מרשימה של פרשנות אדוקה ולולינית, אשר שבה אונסת את הכתוב ובונה לנו קונסטרוקציה של "כוונות טובות" . אבל לעזזאל, מילה אחת לא טרחתם להביא מהמקרא גופו, ממנה ניתן יהא להבין וללמוד מה היו אכן כוונותיו של אהרון לכתחילה ובדיעבד . ניצן ופרח, ממשיכה להתיחס למימד הלא רלוונתי ל"עונש". כאילו הסיפור המקראי ולקחו מתחיל ומסתיים בזה . מה עוד שאף לגופם של דברים אין היא מדקדקת נכוחה שהרי מתגובת יוסף המאסף ברור מה היה עונשו לכאורה של אהרון.[ובכלל לענין זה אין אנו בתחום הדעה] אגב ניצן . הטרגדיה של שאול אשר הינה מאלפת לא בכדי סמכתיה לכאן . [לא מעניין כי מדובר בכהן ראשון שנכשל ובמלך ראשון שנכשל]. צר לי אך גם לענין זה את פספסת את עיקר מגמתו של המקרא. אין את עושה את האבחנה המתבקשת בין המימד האישי לבין המימד הסמלי שהמקרא "גוזר" על דמויות יסוד במקרא. שאול היה אכן משכמו ומעלה אך בכוונת מכוון נבחר הוא לשמש כמלך ראשון כושל, על מנת שמכאן ולהבא משיח ה' האמיתי והנכון לעולם לא יחזור על טעויותיו הקריטיות . עם כל הטרגדיה האישית שאול כמו אהרון שיחק את הדמות שהמקרא יעד לו . וכל עוד לא יהא בנו האומץ לגבש הסתכלות שונה ואחרת לגבי שני המימדים כאמור, לעולם נמצא כמי שחוטאים לאמת ולתכלית המקראית.[אגב הסימבוליקה הזאת שמשיח ישראל טובח בהמונים ולבסוף אף "טובח" בעצמו - בחרבו, לא זועקת למיצויה הערכי הפילוסופי. אם כן ברובד הסימלי ביקשתי לחדד בין משה ואהרון בעיקר משום שההאבחנה כאמור יש לה השלכות אופרטיביות גם לימינו אלה. ולא רק לחדד אלא להצביע על השלימות שנבנית מכח שניהם יחדיו .אחד הבא מן החיוב מכח של מעלה ואחד הבא מזוכך מהשלילה מכח של מטה . להזכיר משה לכתחילה ביקש לגלגל השליחות על אהרון ומה השיבו ה' :לכל אחד יש את משבצת היעוד והתפקיד שמוכנה לו : הוא יהא לך אך ל"פה" ואתה תהא לו ל"אלוהים" גם להיבט ראשוני מכונן זה ישנה השלכה עקיפה לענינינו... הרשו לי לסיים במה שכבר רמזתי . תורת ישראל, הנה תורת אמת. אין היא מחפה על שום טעות , משוגה או חרפה. נסיונות הטיוח ההסטוריים היתה להם מטרה ותכלית טקטית מובנת ואפילו הצדקה. אותם "גחלים", נחוצים היו בגלות המרה כדי להתחממם לאורם . בעידן של גאולה, הולך ונערם אור מזוקק יותר . אורה של האמת המוחלטת. ודין הוא, שהמחויבות לאותן גישות פרשניות קלסיות לפחות, לא במה שנוגע אופרטיבית להלכה שהתגבשה, כי אט אט נצא משביים המעיק . תורת ישראל ביקשה ללמדינו לדורות, כי אין מושג של גדול בתורה שאננינו טועה ושוגה . אין כל מקום ל"האליל" את גדולי ישראל לא בהווה ולא בעבר. גם הם מועדים לטעויות ואצלם אף "קו המשוגה" הינו כחוט השערה, התלוי על בלימה לא יעלה על הדעת, כי משהו ימעד בפלילים וכולם יצרחו אחר הרב כי הוא "זכאי" ... על כן, כך אנו נראים וכך מתרבה חילול שם שמים וחבלי הגאולה"מתהדקים" עלינו יותר ויותר. [ליצירה]
- [ליצירה] לגוד. מקווה שהפעם משכנע בס"ד. אני מקווה שהדברים הפעם משכנעים יותר . ראשית לבקשתך להלן הפסוק בחומש דברים ט'[20]: "ובאהרון התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרון בעת ההיא". הביטוי : "התאנף מאד" אנינו קל -כלל ועיקר. רק לסבר את האוזן כשמשה מתאר את כעסו של הקב"ה כלפיו אותו הכעס שהוביל לגזרה של אי הכניסה לארץ הוא משתמש אך בביטוי "התאנף". ולא די בכך, מיד אף עדן את הדברים באותה הנסיבה המקלה לאמור : "התאנף בי על דבריכם". אז איך נהין , לפחות מהבחינה הרעיונית להמשיך ולעצום עיניים ול"איין" בק"נ טעמים ותירוצים את אותו "גזר הדין" אשר בוטל רק בגלל תפילתו האולטמטיבית של משה. אין זאת אומרת שמשה לא עשה שימוש בכל אותן נסיבות מקילות שהעלתם בתגובותיכם. אך גם עצם ההתעלמות של הקב"ה , בכך שרק בדיעבד משה מזכיר זאת, היא גם הנותנת לכאורה, כי כעסו של הקב"ה בבחינת "התאנף מאד", היה כל כך רציני. שעם כל הכבוד אי אפשר להתעלם ממנו.[כדי הטיעון שרק עם ישראל נענש...] הקשר שבין ה"זהב" כמייצג את פסגת החומר ובין אלוקים" המייצג את פסגת הרוח, הוא לכאורה ברור למדי. מדובר במתח מובנה של תנגודת. לכן הקב"ה ציווה : "לא תעשון עימדי אלוהי כסף ואלוהי זהב". יותר משכיוון לאותם דורות לענין הצלמים מכסף וזהב כיוון לימינו אלה , שלא להגרר לגרוע מכל שבשאיפת החומר עדי שיאה [התשוקה לזהב בכל מחיר] אנו שומטים מידינו את ה"אלוקות" ואוחזים באותם אלוקים אחרים המגולמים במיטב החומר : "הזהב". זה מה שקורה לדתות מושחתות . וזה למרבה הצער, הסכנה הרובצת לפתחינו . שהרי כל מי שנסחף אחר תאוות הבצע והממון לא רק שזונח הוא אלוקים חיים, אלא שעובד הוא אלוקים אחרים שעשה במו ידיו [ליצירה]
- [ליצירה] לגוד, תודה מקרב לב [ליצירה]
- [ליצירה] מסכים עם דוד. נמנעתי לכתחילה מלהתייחס משום שחשבתי שזה נושא כל כך רווי ומורכב שאי אפשר למצותו על רגל אחת. ובכל זאת . התורה שהיא גם ספר תולדות האדם יודעת מהות ועוצמת יצריו של האדם לפיכך הקדימה להנחותינו בענין זה תוך קביעה חלוטה לאמור : "ולא תתורו אחרי עינכם אשר אתם זונים אחריהם" כשעינו של האדם רואה את פניו של היצר היא מרצדת תת הכרתית ומחוללת בו באדם תהפוכות בלתי נשלטות ואנו הופכים למעשה כאותם ה"מרגלים". והתוצאה החלוטה היא : "אשר אתם זונים אחריהם". לכן ניתן לנו "פתיל התכלת" שבדיוק כך נתפתל ונסב ראשינו לתכלת השמיים.... [ליצירה]
- [ליצירה] לזיוה גל תודה על תגובתך השא' שלך במקומה והיא חותרת ליסוד אושיותיו של זה העולם, שנברא לכתחילה ובהגדרה זך וטהור הרבה יותר ממה שנדמה. בכלל, מה אשמות הבהמות שהפכו לקורבנות זמינים לכל אדם ובכל חגיגה ובכלל מה אשמים בעלי החיים ששילמו את מחיר הגירוש שלנו מגן העדן, עד כי הפכו טרף מזונם גם של בני האדם ואכן לעניות דעתי לתורה צפנים מוכמנים לכל עת וזמן. "מוסדות" ומנגנונים מופרכים ואף אבסורדיים, [קורבנות וכו'] שניתנו בגלל חולשתם של דורות "יושמדו" מאליהם,תוך מתן אינטרפטציות סימבוליות בלבד רוצה לומר, שזה שאת מתקוממת ובצדק ואף אני בתוכי מתקוממם וזה גם עיקר המניע של כל הגיגיי שבזה אנחנו למעשה אותה הסנונית המבשרת את בואה הקרובה של אותה העת . שהיא כלל לא אוטופית ואם מותר נימה אישית ואני לא טועה בך כי אז שמך זה יאה לך יותר [ליצירה]
- [ליצירה] לאמילי תודה ! [ליצירה]
