הַשָּׁנָה תִּמְצָא הַיּוֹנָה
מָנוֹחַ וְשַׁלְוָה בִּמְעוֹנָהּ.
הָרִים מִסָּבִיב יֵדְעוּ
כִּי דָּרְכָּה אָכֵן נְכוֹנָה.
הַשָּׁנָה צִפֳּרִים יְנַמְרוּ
אֶת הַשָּׁמַיִם הַמּוּאָרִים.
וְאֶת הָאֲדָמָה יַרְווּ
בְּצִיּוּצֵיהֶן הַמְּשַׁתְּקִים.
נְשִׁיקוֹת תְּלוּיוֹת עַל בַּד הָעֵץ.
רוּחַ חוֹלֶפֶת עַל נוֹפֵי בְּרוֹשִׁים.
אֲבְקָנִים נִשָּׂאִים בְּשֶׁצֶף
אֲרוּמָה שֶׁל תְכוֹל בְּשָּׂמִים.
הַשָּׁנָה אָכֵן תָּבוֹאָה
לְפַיֵּס בְּרַכּוּת קוֹדַמְתָּהּ.
זְרוּעָה בִּמְתִיקוּת לְבָנָה
כְּמוֹ דְּאִיָת הָאֲנָפָה.
הַשָּׁנָה לֹא תְּעַטֵּר צַעַר
כִּי אִם יָמִים אֲחֵרִים.
לֹא יִקָטְפוּ עוֹד עַלָמִים
עַל בִּמַת הַמְּרוֹרִים.
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי
