"...והנער איננו איתי" - אור אחר

על ידי משה אהרון 

גם קלישאות צריכות ריענון
אנו נוטים להתפש לפרשנויות ראשונית
כסוף פסוק
סוף פרק
וסוף סיפור.
משל האמת המוחלטת הינה בכלל סופית ודווקא בנקודת עצירה מסויימת
מקום שמישהו עצר או נעצר.
במה דברים אמורים
לאחרונה להוותינו רבנים ציוניים עם הזדקנותם
הופכים למחמירים יותר ויותר
ובכך מרחיקים מאיתנו עוד יותר חלק ניכר מאחינו הקרויים חילוניים.
אלה הרבנים,כביכול מתחלחלים מהעובדה :
שבבית דין של מעלה ישאלו
מדוע "הנער" איננו אתכם"
ולדידם הכוונה לחינוך מחמיר וקפדני יותר
של בני הנוער.
אבל תורתינו הקדושה נשגבה הרבה יותר
מהסתכלויות צרות אופקים שכאלה.
אמת, כשנאמר על יוסף הביטוי "נער"
תאם הדבר לכאורה גם את גילו ואת חינוכו.
אבל כשזה כבר מגיע ליהודה [רמז לימות המשיח]
הביטוי "נער" התייחס דווקא לבנימין ,שכבר היה אב לילדים.
מכאן שנער איננו רק נער מלשון ילדות או בחרות
אלא יכול שביטוי זה יתייחס גם למבוגרים
במובן נוסף אחר, כפי שגם הדבר התאים לבנימין
באותה הסיטואציה המיוחדת של הגביע שבאמתחתו
לאמור : "נער" .
מי שהתנער מהשורה, מההתנהגות הנורמטיבית הרגילה או מי ששוגה.
מכאן אחיי וריעיי :
שרועים רוחניים ובמיוחד גדולי תורה
שעולם ודווקא בעת הרגישה הלזו
עיקרו חינוך ואחדות כלל הציבור גם המבוגרים
לגרום להדבקות של כלל ישראל ויהיו מי שיהיו
באהבת ישראל טהורה ונקייה מכל חישוב ואינטרס
כי אז לעניות דעתינו אלה ישאלו שם למעלה:
מדוע הנוער אלו שהתנערו מתורה ומצוות לא היו אתכם
ולא היו אתכם שם למטה..
לכן עם כל הצניעות
כל רב בישראל, צריך לדאוג מאד מאד
ששם ישאלו אותו מדוע לא פעלת לאהבת ואחדות כלל ישראל .
מדוע לא עסקת ופעלת קודם לכל לקרב רחוקים
ובדרכי נועם ו/או בכל דרך אפשרית אחרת .
ולאלה החיים ביננו מומלץ לשקול לכתוב בבית מדרשם
כמין שלט מול עיניהם לאמור :
"איך אעלה אל אבי והנער [אחי החילוני,שהתנער מתורה ומצוות] איננו איתי"

והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת, אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה
והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם
משה אהרון
 
 
 

 "...והנער איננו איתי" - עוד אור אחר

 

בפרפראות לתורה של מנחם בקר [ויקרא] מסופר
על ר' מרדכי מצ'רנוביל .
שכל ימיו היה מקפיש לטבול במקווה בערב יום הכיפורים קודם למנחה
והנה פעם אחת, התאספו בביתו חסידים רבים שביקשו להתברך על ידו טרם היום הקדוש
והגיעה שעת תפילת מנחה וראה הצדיק שלא תהא בידו השהות לטבול כבכל שנה
מחמת התארכות הברכות וסמיכות הזמנים לסעודה המפסקת .
מה עשה קם והרכין ראשו בלב חסידיו.
עצם את עיניו בכוונה גדולה
ועשה עצמו כטובל בלב חסידיו
וכך עשה שלוש פעמים
ומשהביעו פליאה חסידיו אמר להם
כי קיים עוד מקווה טהרה
הקרוי : "ישראל".
ובמקווה טהרה זה עתה טבלתי
והנני עתה מוכן להייצב בפני בוראי
ביום הקדוש.
עד כאן רוח הדברים ששם
ואכן מעלת אהבת ואחדות כלל ישראל ויהיו מי שיהיו
אין ערוך ואין דומה לה
אדם שהיה מעורב כל ימיו בתוך כלל ישראל
ופעל לאחדותם מתוך אהבת כלל ישראל
הריהו כטובל במקווה כל חייו
ונמצא כי כאשר תגיע שעתו לעלות למעלה
לא שייך כלל לגביו מה שקרוי דינים
לא שייך כלל לגביו בית דין של מעלה.
שהוא שרוי היה בטוהר ובמקווה כל חייו
והוא למעלה זך וטהור ואף יותר
ממלאכי מעל
משה אהרון
העוד אבי חי..." התוכחה האחרונה - עוד אור אחר
 
על ידי משה אהרון
שמעתי דורשים בגדולתו של יוסף
שמשכבר אמר לבסוף:
אני יוסף
לא הוכיח יותר את אחיו
רק שאל לכאורה :
"העוד אבי חי".
ולעניות דעתי המילים
בשאלה :
"העוד אבי חי" .
יותר נוקבות מכל התוכחות כולן
והינם אף פיסגת התוכחות כולן
שהרי הפעם התוכחה אינה מעשה מחושב
לתקנם ולמרקם - את האחים
אלא קול פנימי עמוק
תערובת של: יאוש
חולשה ,חמלה וחרדה.
תוכחה לכולם
כולל ליוסף עצמו
הנה אני יוסף
אומר הוא בחצי יאוש
תגידו לי בבקשה
אחרי כל מה שאתם העברתם
ועוללתם לאבי
וגם אני
עוד הוספתי משלי [בתעלולי התיקון]
האם אבי אחרי כל אלה באמת חי