. "חסד חפצתי ולא זבח"
אם יש אנטיתזה לקורבן הרי זה :
החסד והצדקה.
ולא בכדי יצר התנ"ך מתח מובנה בין זה לזה
תורת הקורבנות סופה בטלה ולא בכדי .
יש אלף רמזים בתורה ודווקא בתורת הקורבנות למנגונונים פנימיים של ה"שמדה" רעיונית החל מכך שלענין הקורבן עושה התורה במכוון שימוש במונח גס :"אדם"
ולענין "קורבן העתיד " ה"מנחה שהיא "קורבן" העתיד ,השתמשה במונח : "נפש" .
וזה אך קצה קציהם של הדברים.
גם כשבית המקדש השלישי יבנה לא יהיו בו שחיטות ודמים שהיו הם בזויים ויהיו עוד יותר בזויים .
מה שיהא ערב לה´, תהא זו כאמור דווקא המנחה כתחליף בלעדי לכלל הקורבנות "וערבה לה´ מנחת יהודה וירושלים".
רק מי שאין לו שום עצב חי הנוגע והמשיק לגאולתם זו של ישראל, מסוגל להסיגנו כה אחור ולהוציא מתחת ידו מאמר שכזה המפאר ומרומם את ערך הקורבן ולא פחות כשיא של "אמונה".
התורה הקדושה כשהיא באה לבטא את אמונתו של אברהם היא משווה אותה לצדקה.
"ויאמין בה´ ויחשבו לו צדקה"
לאמור שיא שבאמונה עדיין היא פחותה מהשיא של הצדקה וזה סודה של זו הגאולה.
מי שגם בימים אלה משחית את מיליו על ערכים פולחניים ערכאיים ופגי תוקף שכאלה. כאמור משיג אותנו אחור בשנות אלפיים ובעיקר מטעה ומתעה את הצאן ומרבה עלינו חבלי גאולה. זאת ועוד, אין לך דבר יותר מתועב בעיני הקב"ה מכל אותו פולחן הדמים והבשרים של הקרבנות.
והם עליו לטורח עד כי כבר אז נלאה הוא לשאת אותם וגם היום אלה הקמים לרוממם לעניות דעתי פוגעים בקב"ה.
שהרי כאמור הקב"ה מאז ומתמיד העדיף כי קורבנות למענו יהיו לא לאש אלא "לאישיי במובן אנשיי הרעבים.
ובכלל תחילתו של המסע וכמו גם סגירתו של אותו המעגל הוא באותו המאכל של גן העדן שכלל אין ולא היה בו בשרים והוא על טהרת בצימחיות......
מי שאמונתו שלו היום צריכה לו לקורבן כי אז אפלולית וחסרה היא אותה האמונה. אורותיה הן אך אותם אורות דלוחים שלפני שנות אלפיים
ואין מהם ולו שביב מהערך המוסף של זו העת המיוחדת. מאורה זה של זו התקופה. שהיא עת התהפוכות והתמורה.
עת האתחלתא לעולמו המתחדש של הקב"ה
