מעגל השמחה
 
השמחה מתחילה בראש השנה על עצם בריאת העולם ונזרו - האדם. וכמובן המלכתו של ריבון העולם.
זו שמחת בראשית , הבסיס הרחב של ה"פיראמידה"...
אבל תכליתו של עולם ויעדו מחייבים שנשוב להיות זכים וטהורים כיום בריאתינו ממש. על כן בא מיד יום הכיפורים, כדי שנוכל להיות כאלה ובעיקר כדי שנרכוש את הסגולה להתאחד בינינו בני האדם, ללא כל גורם מפריע או מניעות.
ואכן אחרי ההטהרות של יום הכיפורים כשאנו חשים זכים כיום בריאתינו ממש, אנו יכולים להעפיל הלאה, להעצים את שמחת הבראשית לאותה הפיסגה שבא יעד בורא העולם .
בחג זה לא רק שאנו מתאגדים : ערבה כאתרוג
אלא שמחים שמחה שלימה ואמיתית שהרי אנו גם אוספים את יבול כל השנה ואין אנו מסתגרים בביתינו מבצרינו, אלא יוצאים דווקא החוצה להתחלק באותו ה"אסיף" עם כולם. באוירה ובתנאים של גובה העיניים של המכנה המשותף הנמוך ביותר - הסוכה.
והשיא והיית "אך שמח", כיצד הוא מושג ?
רק בכך ששמחים עימך גם העבד , הגר, היתום והאלמנה .בלי שיתופם של אלה לעולם השמחה האישית לא משתכללת לכלל השלימות של : "אך שמח".
 [בלי "אח שמח" אין לעולם "אך שמח]
זהו תכליתו של עולם וזו תכליתה של תורת ישראל .
ומשמושגת כאמור תכליתה של תורת ישראל שכולם מאוגדים ומתחלקים ביש ושמחים כולם יחדיו, מגיע אותו הרגע שגם התורה שמחה בקיומה המלא
עלי אדמות