עץ הדעת [אישה] הפך לכרם
האישה החלה את מסעה עם עץ הדעת טוב ורע, בשביל לגלות ,שהיא והאיש אשר עימה - ערומים הם.
ללקק את הפצעים של הפקחון.
של הידע האין סופי, שתמיד גם מלווה במכאוב.
גם ה"ידע" שבין איש לאישה.
והיא האישה עם האיש היחיד שלה , הוטל עליה : "ואל אישך תשוקתך." להיות זו המובילה והיוזמת לפריה ורביה, שהרי זה פסגת תשוקתה.
והנה, מני אז, השתנו כמובן הנסיבות.
במקום עץ הדעת אחד ואישה אחת ואיש אחד, יש כיום נשים רבות וכמו גם אנשים.
וכיום גם יש "כרמים" שלמים ורבים של הרבה "עצי דעת".
לכן , הוטל על האישה כביכול להתמוד עם התוצאה שהתפתחה, ואשר יצרה במו ידיה.
להתמודד במרחב המוני של : "כרם".
הפעם עליה לחולל [אולי כנחש] בצל הרבה עצים.[לא לאכול פרי של עץ נחמד אחד...]
לעמוד בתחרות עם בנות רבות, על מנת, לשוב ולצוד את תודעתו ה"מפוקחת"[שהיא יצרה] של האיש הפוטנציאלי שלה.
ובמה. באמצעי שהוא כביכול אנטי תיזה ל"דעת".
ב"מחול" מעודן, ואולי כאמור "מפותל כנחש", ואשר יש בו כדי לשקף לא פחות דווקא את תשוקתה הפורמלית והפעם לפרי אחר - פרי בטן.
הכרם אם כן, מסמל את המרחב ההמוני הגדול אשר מתוכו, צריך לבודד את הקדושה הפרטית של איש אחד מול אישה אחת.
בשביל להצליח באתגר כזה עצום, בודדו את שני הימים המסוגלים לכך ביותר : "טו באב" ו"יום הכיפורים".
כמובן שכיום צריך למצוא ולעבד את המקבילות הרלוונתיות.
פעם, חז"ל הבינו, ששלילה טוטלית מחטיאה והתירו הכל במידה ובשליטה.
הבינו שחשוב להצית את פתיל האהבה והשידוך דווקא בתשומת לב גופנית מאופקת. והגם של : "פיתולי הגוף" לחולל "בריה" חדשה דווקא תחילה במימד הפיזי של היצירה .[כמו בריאתו של עולם]
הכל לאור היום, בפני קהל עם ועדה ובעידון קדוש ולתכלית נעלה של בנין עולם
